תִּמְחֶה

ישנם סוגים שונים של מלחמות בעולם. יש מלחמות על רקע כלכלי, ויש על רקע פוליטי, יש מלחמות הנובעות מאגו מנופח וממגלומניה של מנהיגים, ויש מלחמות ירושה, יש מלחמות בין אחים ויש בין שונאים, ובקיצור- מלחמות הן חלק מובנה מהעולם. לצערנו, אבל זו דרכו של עולם.
כשם שמלחמות הן חלק מהעולם, גם פשרות הן חלק מהעולם. בסופו של דבר, פעמים רבות, גם מלחמות שהתחילו בהתלהמות כיכרות ובתרועת חצוצרות- מסתיימות בקול דממה דקה של פשרה כזו או אחרת, של הסכמים והסכמות שבהן בדרך כלל אף צד לא יוצא עם כל תאוותו בידו. זו דרכו של עולם.
חוץ ממלחמה אחת שהיא על כל הקופה. מלחמה ללא פשרה. ללא חמלה. מלחמה של או-או. או אני או אתה. המנצח לוקח הכל והמפסיד יורד מהבמה. אין דרך שלישית. אין אלטרנטיבה.
זו המלחמה בעמלק- טוטאלית, נצחית, וחסרת פשרות- עד ההכרעה-
מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
המניע שלה לא כלכלי ולא פוליטי. זו לא מלחמה הנובעת מאיזה ניגוד אינטרסים זניח או פוליטיקה קטנה בין אנשים או מדינות.
זו מלחמה על המהות. על השורש ועל היסודות. על הבסיס לקיום.
זו מלחמת הרע בטוב, בני החושך בבני האור, מלחמת הכפירה באמונה.
מאז שיצא העם היהודי ממצרים- כמעט לא עבר יום בהיסטוריה האנושית בו לא ניסתה העמלקיות על צורותיה והופעותיה השונות בעולם להשמיד להרוג ולאבד, על מנת שלא יזכר שם ישראל עוד.
זו מלחמה על הזיכרון- בין אלו שמצווים לזכור כל הזמן- מ'זכור את יום השבת' עד 'זכור את אשר עשה לך עמלק', לבין אלו החפצים בהשחתה, השמדה, השכחה ומחיקת כל זיכרון- 'ולא יזכר שם ישראל עוד'.
אדם ועם המאבדים את זכרונם- איבדו את טעם חייהם. אינם יודעים מנין באו וממילא אין להם מושג לאן צריך ללכת. לא בכדי טבע הבעש"ט את המשפט- 'בזיכרון סוד הגאולה'. כי אם לא נזכור- איך נדע למה
לצפות ?לאן לשאוף ? מה המגמה והכיוון ?
עמלק בא לערער את יסוד הקיום היהודי. השמות משתנים והסיסמאות מתחלפות- אבל המגמה נשארת. לזנב בעייפים ובנחשלים, להטיל פחד, להטיל ארס של ספק.
בגלל שזו לא מלחמה על אינטרס כזה או אחר, ומכיוון שהנביעה שלה הוא ממקור הרוע והרשע, והמגמה שלה הוא הפיתרון סופי – אין בה פשרות. הרוע המוחלט מול הצדק המוחלט.
וזו לא מלחמה פרטית שלנו בגלל איזו פוליטיקה קטנה. זו מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
כל דור- ואופי הלחימה שלו. פעם זה במילים ופעם זה בחרב. פעם זה במדי קרב ופעם זה בחליפות ועניבות. פעם זה בצעקות רמות ופעם זה במתק שפתיים. הטקטיקות משתנות. המהות קבועה ויציבה. מלחמה על כל הקופה.
הם רוצים למחות את הזיכרון.
ואנחנו מחוייבים ומצווים – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר.
ובע"ה, סוף האמת לנצח.
(ויקרא תשעו)