הרב שי פירוןמה מקומו של המעשה הרע? האם הוא עדות לקטנות האדם או לגדלותו? בנוהג שבעולם אנו מתבוננים על החטאים כאוסף של מעשים רעים. אבל, האמת היא שהמילה 'חטא' באה מלשון 'החטאה'; המדובר באדם שניסה לכוון אבל החטיא את המטרה. זה דומה לאדם המחפש קרבתה של אהובה אלא שפונה אליה במילים לא נכונות. הכמיהה הפנימית שלו, החיפוש, הצימאון למשהו הגדול מאתנו. בעיקר הרצון לשבור את שגרת החיים. אבל לפעמים אנחנו מחטיאים. עושים את המעשה הלא נכון. בהקשר הזה המצווה היא סך הכל הוראות למעוניין לכוון ולקלוע למטרה.
עדות לכך מצויה בדברי ספרי הזוהר על פרשתנו: "תאנא, בכמה דרגין אתקרי בר נש (יש ביטויים שונים בהן התורה משתמשת כשהיא רוצה לתאר בן אנוש): אדם, גבר, אנוש, איש. גדול שבכולם אדם, דכתיב: 'ויברא א-להים את האדם בצלמו', וכתיב: 'כי בצלם א-להים עשה את האדם', ולא כתיב גבר (או) אנוש (או) איש.
אמר ר' יהודה: אי הכי (אם כך) והא כתיב 'אדם כי יקריב מכם קרבן ליי' ולא גבר אנוש איש. מאן בעי למקרב קרבנא, מאן דאיהו חטאה (הרי מי שצריך להקריב קרבן הוא מי שחטא) וכתיב אדם(המהווה תיאור לבעל המדרגה הגבוהה)?
אמר ר' יצחק: תא חזי קיומא דעלמא דעלאין ותתאין הוא קרבנא, נייחא (קיום העולם, עליונים ותחתונים הוא הקרבן, נחת) דקודשא בריך הוא. ומאן אתחזי למקרב קמיה האי נייחא הוי אומר האי אדם דיקירא מכלא. (מי ראוי להקריב לפניו זה הנחת, הוי אומר זה האדם שמכובד מכולם).
אמר לו: אי הכי (אם כך) הא כתיב 'אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' והיה בעור בשרו לנגע צרעת'?
אמר ליה: להאי בעי קודשא בריך הוא לדכאה יתיר מכלא, דמאן דאיהו בדרגא עלאה דכלהו לא ליתיב הכי" (לזה רוצה הקב"ה לטהרו יותר מכולם, שמי שהוא בדרגה עליונה מעל כולם לא ישב כך)" (זוהר, תזריע, מ"ב, א').
אם כן, אין טומאה באה לעולם מצד עצמה. היא קיימת רק כדי שיהיה מקום לפעולת ההיטהרות. הצרעת, הטומאה, הן ביטוי להחטאה, להחמצה. הא-ל מזמין את האדם, את מי שמבטא את פסגת הבריאה, לשוב אליו ולהיטהר. להוציא החוצה את כל הצדדים המכוערים (הצרעת היא ביטוי למאבק הפנימי בין טוב ורע), להתנקות. המתנה שקבלנו – היא צרעת! היכולת להוציא פסולת ולנקות את הפנים. במידה רבה, זו החוויה המתרחשת בימים אלה כמעט בכל בית. מנקים, מוציאים החוצה איי לכלוך סמויים, צובעים ומבריקים כתמים הפוגעים בסביבת המגורים שלנו. המטרה, אינה רק קיום הלכתי מובהק של מצוות ביעור החמץ. לא פחות מכך אנו חושפים את ההחמצה שמובילה פעם אחר פעם להחטאה. ה' מזמין אותנו לנקות ולהיטהר.
"אדם הוא במדרגה גדולה לפי שהוא שלימו דכולא (שלימות הכל). פירוש מפני שהוא כלול מכל הבְחינות… וכל המידות והנהגות השייכות במי שהוא שליט ומושל בעולם, מה שאין כן מי שהוא דבוק לבחינה אחת בלבד או שתים, אינו נקרא אדם… והנה אדם הזה כשמוִֹכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים והבחינה שלמעלה יוכל להיות עדיין בעור בשרו, בחינה התחתונה שבו, לא נִתְברר הרע והפסולת ממנו ונולדים סימנים בגשמיות בבשרו שלא כדרך הטבע… אך מעשה נסים הם, מפני שברוחניות בעבודת ה' תיקן במעשיו…רק פסולת שבסוף לבושיו עדיין לא נתברר, לכן נולדו בבשרו. וגם נגעים דברים גבוהים הן..אלא אדרבה הם אורות עליונים" (ליקוטי תורה, חב"ד).
הפרשה מזמינה אותנו להביט באופן אחר על נגעים שנחשפים: הקב"ה שלח לנו הזמנה ישירה להיטהר. לא להיבהל מהצדדים הבעייתיים, לא להסתיר אותם. לחשוף ולהיטהר.
(תזריע תשעט)
