הרב שי פירוןעם תום ימי השבועות, אני מבקש לשתף במעשה שיש בו קורטוב של קנאה. בבית הכנסת 'הרגיל' מנסים להמציא בכל שנה את תיקון שבועות מחדש. עיון קצר בעיתוני ערב החג מלמד על העושר העצום של השיעורים המוצעים לקהל המאזינים. בבית הכנסת הספרדי יושבת חבורה של אנשים. אין שיעורים. יחד, במאור עיניים ובניגון עתיק הם קוראים, כל הלילה, את נוסח התיקון. כך, שנה אחרי שנה. אין נושא ואין מרצה ואין גיוון ואין שינוי וחידוש. רק התיקון הישן והטוב, עם הרבה אהבת תורה אותנטית. חשבתי על 'שני התיקונים', שני סגנונות של חיים דתיים. כך, מצאתי עצמי חוזר לתחילת הפרשה:
"וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶֽׁה". ופירש רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה".
יש משהו עמוק ביכולת של אדם לא לשנות. הנטייה לחפש את החדש, לחשוב שאולי 'הם' טעו, ואילו עלינו מוטלת החובה לעשות זאת אחרת, הורסת, לפעמים, חלקות קדושות. ברור שלא פעם עלינו להיות רלוונטיים, להתעדכן, להתקדם. יש למצוא נתיבים חדשים בעבודת ה', לא להפוך את עבודת ה' לשגרה. אך בה בעת, הכמיהה לשינוי לא נובעת תמיד מהרצון להתקדם אלא יש בה הכרזה נסתרת: "זה משעמם, לא נוגע בי". לכן, הדגיש הרמב"ן שמשה לא שינה בשל העובדה שהיה שמרן, שיבחו בשל העובדה שלא היה לו צורך לשנות. הוא הבין את עומקו של המעשה ושמח בו כפי שהוא. "לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו… אבל היה הוא מזדרז במצווה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב". בעל הכלי יקר, מעמיק ומבאר: "משל לשלשה אנשים חולים על מחלה אחת הביא עליהם הרופא סמים שווים. הראשון לא חקר מאומה ועשה ככל אשר צווה עליו הרופא ונתרפא. השני, היה קצת בקי ברפואות כנשים ויחקור בשכלו בענייני הרפואה והדברים אשר לא הבין היה זורה אותם הלאה ומת מחוליו. השלישי, היה כמו השני אבל היה יודע כי הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאד לכן גמר אומר בלבו גם כי אנכי אחקור ואתבונן ולא אבין כמה דברים מהרופא אני סומך עצמי על הרופא ועל חוכמתו כי רבה היא: הנמשל: כן איש ההמוני מקיים המצווה בשלמות בלי חקירה כלל אבל החכם החוקר בכל פרט נקל עליו לעבור על אשר לא ידע… וזהו מה שאמר להגיד שיבחו של אהרן שלא שינה".
לפעמים חייבים לשנות. אין ברירה. הרדב"ז ניסה לחלוק על אחד מחידושיו המפליגים של הרב קוק זצ"ל, על החידוש בלימודי האמונה לכלל תלמידי הישיבה. עד להקמתה של ישיבת מרכז הרב לא היו לימודי המחשבה חלק מהותי מתוכנית הלימודים של כל בחור. הרדב"ז טען כי "מספיקה לו אמונה פשוטה כמו של סבתו ואין צריך ללמוד זאת כ"כ באופן עיוני, ענה לו מרן הרב קוק זצ"ל כי אומנם סבתו הייתה אישה כשרה וצדקת אך להנהגת כלל ישראל לא מספיקה אמונה פשוטה כמו לסבתו".
לפי אחד ההסברים, גם משה עצמו הבין שיש תקופות שבהם צריך להכות בסלע, לא מתאים ולא נכון לדבר אליו. לפעמים השינוי מתבקש, הכרחי, חיוני. מבטיח את המשכיות מרכזיותה של התורה בחיינו. זה חייב להיעשות מתוך כבוד והערכה למה שהיה. הכרתי רבנים חדשנים גדולים, חידשו בהלכה ובמחשבה, במנהיגות ציבור. מה שייחד אותם היתה דווקא השמרנות… הם לא ראו את שליחותם בשינוי אלא בשימור. אלא שלפעמים חייבים לשנות – כדי לא לשנות…
(בהעלותך תשעט)
