ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)לחינוך הממלכתי דתי מותר על פי חוק שלא להעסיק צוותי הוראה שאינם מהזרם הזה. בשנים האחרונות הגדילו לעשות וניסחו שאלון למתקבלי החמ"ד שבוחן האם ועד כמה הם דתיים. אם לא ישיבו נכון – לא יוכל להשתבץ בחמ"ד אלא באישור חריג. איפה זה פוגש אותנו?
אם היו לי פעם מורה או מורה חילוניים – אין לי מושג עד היום. מורות חרדיות היו, לא הבדלתי ביניהן ובין המורות הדתיות-לאומיות מלבד הפאה שלראשן, טוב, ואולי הן גם היו קצת יותר מודאגות מזה שחלילה נדבר עם הבנים מד' 3.
לא עניין אותי לאיזה זרם המורים שלי משתייכים. החינוך בבית, תנועת הנוער, ובית הספר, ערכיו, המנהלת והמחנכת השתייכו לזרם הממלכתי דתי עם נטיה ברורה לדתי-לאומי. אותי עניין עד כמה המורה יודעת ללמד ובעיקר כמה ש.ב היא נותנת. את רוח הדברים קיבלתי מהאווירה הבית ספרית ומהמחנכות. לזה שהמורה לאנגלית הייתה חרדית לא הייתה שום משמעות עבורי ועבור הוריי. בשיעורי גאוגרפיה בכלל לא הזכירו ענייני אמונה. כך גם במתמטיקה. אולי הזמנים היו שונים.
חוק חינוך ממלכתי שנחקק ב-1953 הבחין בין החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי: "חינוך ממלכתי דתי פירושו חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תוכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם, ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית". כאן בעצם ניתנה הנחיה, או יותר נכון אישור, להעסיק מורים ואנשי צוות דתיים לאומיים וגם, לפי סעיף 18 לחוק זה, לפסול מנימוקים דתיים את מינויים או המשך עבודתם של אנשי צוות במוסד חינוך ממלכתי דתי.
בשנים האחרונות הגדילו לעשות ופרסמו שאלון למועמדים להוראה במוסדות החינוך שבפיקוח החינוך הממ"ד, עם שאלות דוגמת: "למדת במכללה דתית להכשרת מורים?", "האם אורח חייך מושתת על קיום תורה ומצוות?", "האם על פי ערכיך ואורח חייך, תוכל לחנך ברוח החינוך הממלכתי דתי?", מי שעונה על התשובות נכונה זוכה בזכאות חמ"ד ויכול להשתבץ למוסדותיו.
זה לא שמורים חילוניים עטים על מוסדות החמ"ד, אבל כפי שבבתי הספר הממלכתיים מלמדות מורות עם מטפחות ענק – כך לעתים גם הם, מורים חילונים, רוצים ללמד אצלנו. אם מטעמי אידיאולוגיה, אם מטעמי נוחות או פרנסה.
אסף פוגלמן, בן 35 חילוני לחלוטין, להגדרתו, סיים את לימודי ההוראה עם תעודת הוראה בגאוגרפיה ורצה ללמד בבית ספר דתי, אך הבין שסיכויו להתקבל כמעט ואפסיים. "הייתי בנוער העובד והלומד, עשיתי שנת שירות, נפגשתי עם כל מיני חלקים בחברה הישראלית ועסקתי המון בחינוך. מאוד קסם לי החיבור עם החברה הישראלית, בעיני זה האתגר הכי גדול שיש לנו כחברה. אני מאוד אוהב את החברה הדתית כי יש בה דברים שהחברה החילונית יכולה להיתרם מהם, אם זה החברה, הערכים, החיבור לתרבות היהודית ולהיסטוריה", הוא מתאר.
"אני חילוני מוגמר אבל רציתי ללכת ללמד בבית ספר דתי, חשבתי שזה יכול להיות חיבור מאוד יפה. נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של מורים וראיתי כל מיני משרות, אבל החברים אמרו לי שלא אוכל להתקבל אליהן. היו שאמרו שאתה צריך לאכול כשר, יש חברים שאמרו שצריך לשים כיפה בבית ספר, ואז מישהו אמר לי שזה בכלל לא אפשרי. בדקתי וראיתי שלא רק שהמורה צריך לשמור על כל מיני אורחות חיים בבית הספר, אלא לדווח שגם בבית הוא מנהל אורח חיים דתי. בקיצור, צריך להיות דתי, אין מה לעשות".
בעקבות זאת, אסף החליט לוותר על החינוך הדתי: "זה נורא תסכל אותי. התאכזבתי. אנשים לא רוצים לפגוש אותי, מעדיפים שלא אהיה קרוב לילדים שלהם ואליהם – זו הרגשה לא נעימה. זה מאוד פוגע שזו הגישה הרשמית של מדינת ישראל. זה דבר מאוד בעייתי, לחשוב שבית ספר חילוני היה אומר למורים דתיים שהם לא יכולים ללמד – זה היה מקים קול זעקה. והפוך, מבחינה חוקית, זה כן יכול לקרות. העגלה שלנו כל כך ריקה? אם הם יפגשו אדם חילוני אחד הם יחזרו בשאלה?".
"התאכזבתי. אנשים לא רוצים לפגוש אותי, מעדיפים שלא אהיה קרוב לילדים שלהם ואליהם. העגלה שלנו כל כך ריקה?"
אל תבואו ללמד אצלנו
א', מנהל של בית ספר ממלכתי דתי שביקש להישאר אנונימי, מסביר ל"שבתון" על תהליך זכאות החמ"ד והשלכותיו: "מבתי ספר ממלכתיים דתיים הפכנו לבתי ספר של הציונות הדתית. המתח הזה בעייתי בעיקר כשזה מגיע לציבור שהוא בפועל רוב התלמידים בחמ"ד, שזה בעצם הציבור המסורתי מצד אחד או הדתי שהוא לאו דווקא ציוני דתי. בשנים האחרונות, כל מורה שרוצה ללמד בחמ"ד נדרש לזכאות חמ"ד. זה טופס שבו שואלים את המורה האם הוא מקיים אורח חיים דתי, והוא צריך להקיף "כן". שואלים אותו איפה הוא למד כדי לבדוק שהוא למד בתיכון דתי, במכללה דתית. אם תכתוב שם 'מכללת הרצוג'- מצוין, אם תכתוב 'אוניברסיטת בן גוריון' זה כבר מרים גבה. זה ממש ברמה של חלק ממערכת השיבוץ הממוחשבת. כמו שאני לא יכול לשבץ מורה לאנגלית אם היא לא הוסמכה לאנגלית – אם אנסה לשבץ בבית ספר ממלכתי דתי מורה שאין לו זכאות חמ"ד – המערכת תחסום אותי".
יכול להיות שהמנהל מאוד רוצה את המורה אבל המערכת לא תאפשר לקלוט אותה?
"זה לא 'יכול להיות', זה קורה בפועל בבתי הספר", משיב א'. "בדרום, לדוגמא, אין מורים דתיים למוזיקה, כי לרוב המורים הללו עם עולי בריה"מ. אז איך בבתי הספר הדתיים יש מקהלות וחוגי נגינה? פשוט צריך בכל פעם כזאת לרמות או להשיג אישור חריג. ניתנים אישורים חריגים, אבל במקומות האלה, כמו חוגי מוזיקה. אם אחפש מורה במקצוע שיש בו מורים דתיים אז לא יאשרו לי מורה שאינה דתיה, או שאצטרך לרמות, להגיד למורה להקיף כך וכך. רוב המורות האלה הן מסורתיות אז זה לא כזה שקר שהן יסמנו 'כן'. אבל לרוב המורים זה גורם לא להגיע לחמ"ד".
"החוזק של הצוות שלי הוא במגוון שלו- מורות מסורתיות, חרדיות, ציוניות-דתיות ועוד", אומר א'. "במציאות שאליה אנחנו הולכים הם לא יוכלו להיות חלק מבית הספר. יש הלך רוח מדיר. ומילא אם במורים חילונים עסקינן, אז עוד יש בזה היגיון, אבל המסה והעיקר הבעייתי הם המורים המסורתיים והחרדים, שתי קצוות הנושקות לציונות הדתית שמאוד חשוב שנשמר בבתי הספר שלנו, גם כי זה מגוון עצום של מורים מעולים שחבל לפספס אותם, וגם כי למגוון הזה יש ערך – אתה מכחיד את האינטגרציה בבית הספר על ידי זה שאתה מכחיד את האינטגרציה בחדרי המורים. רואים היום איך תלמידים מסורתיים נוטשים את החמ"ד לטובת בתי הספר הממלכתיים".
"אם כמנהל אחפש מורה במקצוע שיש בו מורים דתיים אז לא יאשרו לי מורה שאינה דתיה, או שאצטרך לרמות, להגיד למורה להקיף כך וכך"
לא צריכים חממות
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה, תוהה מדוע משרד החינוך מיסד את האפשרות שלא לקבל מורים שאינם מהזרם הממלכתי דתי: "זה לגיטימי שבית ספר רוצה לקבל מורים שיהיו בתפיסה שלו- אבל למה להפוך את זה ל'טופסיאדה' רשמית שמכריחה את כל בתי הספר של החמ"ד לפעול כך? למה לעשות נוהל אחיד לכל מערכת החינוך הדתי? צריך לאפשר לכל בית ספר לפעול לפי תפיסת עולמו. בשאלון הזה יש סוג של משהו משפיל. תארי לך שהחינוך החילוני ידחוף כזה שאלון שבודק האם אתה חילוני מספיק. אם זה היה קורה ההפך, בצדק, כל הציבור היה זועק שזו אפליה".
שטח מאמין בהיחשפות של תלמידי החמ"ד לציבור החילוני: "לא הייתי שם מורה חילוני כמחנך בבית ספר דתי, אבל כמורה מקצועי כמובן. אנחנו לא צריכים לגדול בחממות. זה טוב וחשוב שהילדים יחיו בעולם פתוח יותר כשכבר בבית הספר מראים להם שיש חילונים ואנחנו לא פוחדים מזה. אני מעדיף שהם ייחשפו לחילונים לראשונה בבית הספר ולא בחוץ. מה שחשוב לי זו השיטה החינוכית. אני מאמין שכדי לגדל בחור דתי שגם יצא דתי הוא חייב מגיל אפס להבין שיש דתיים ויש אנשים שהם לא דתיים, והם אפילו מלמדים אצלו בבית הספר. דווקא החשיפה הזו מהווה חיסון הרבה יותר נכון נגד תופעת הדתל"שיות. אני אומר את זה מעמדה דתית ולא מעמדה מתפשרת. בעיניי זה רק יכול לחזק את הזהות הדתית שלו. ויש לזה צד שני, של מורים חרדים. זה חשוב באותה מידה שגם מורים חרדים ילמדו בבית הספר".
"כדי לגדל בחור דתי שגם יצא דתי הוא חייב מגיל אפס להבין שיש דתיים ויש אנשים שהם לא דתיים, והם אפילו מלמדים אצלו בבית הספר. החשיפה הזו מהווה חיסון נגד תופעת הדתל"שיות"
הרב ד"ר אברהם ליפשיץ ראש החמ"ד הגיב ל"שבתון" בנושא: "מאז שהחמ"ד חי יש חוק במדינת ישראל שאומר שמנהל החמ"ד ממנים את המפקחים, המנהלים, את צוותי ההוראה, ההשתלמויות והכל. באופן טבעי המורים שנכנסים ללמד בבית ספר ממלכתי דתי הם מורים ששייכים לזרם המלכתי דתי. אלה הכללים ולשם אנחנו הולכים. יחד עם זה, כשיש שאלות אחרות אנחנו בודקים. מאז ומעולם הייתה ועדה שהייתה צריכה לאשר את המורים בחינוך הממלכתי דתי, אלה שלא התקבלו באופן אוטומטי. אני משער שמי שסיים ללמוד בישיבת ההסדר בירוחם, למשל, לא היה צריך לעבור ועדה. כשהיו שאלות דברים נבדקו, אין פה שום דבר חדש, עם השאלון הזה. זה על פי חוק וזו גם תפיסת עולם מסודרת".
זה לא היה נתון להחלטה של המנהל?
"אף פעם לא", משיב הרב ליפשיץ. "זה לא אומר שכשבית ספר היה צריך מורה הוא לא קיבל גם מורה לא מהזרם הדתי, אבל פורמלית- בבתי ספר יסודיים באופן עקרוני בחמ"ד מלמדים מורים של החמ"ד. בית הספר הוא שליח של ההורה. הורים שמתחנכים בחינוך הממלכתי דתי שולחים את הילדים שלהם שילמדו חינוך ממלכתי דתי. אפשר להבין את התפיסה הזאת. אני לא אומר שאין חריגות ומקרים אחרים, זה לא שמישהו אחר לא טוב".
מבחינת החמ"ד הדברים האמורים נכונים גם כלפי מורים מהמגזר החרדי.
"בית הספר הוא שליח של ההורה. הורים שמתחנכים בחינוך הממלכתי דתי שולחים את הילדים שלהם שילמדו חינוך ממלכתי דתי. אפשר להבין את התפיסה הזאת"
