מרדכי (מוטי) מרמורשטיין (כלכלן והיסטוריון, ד"ר לתולדות ישראל)בשבוע שעבר צוינו 80 שנה ליום כיבושה של הונגריה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה (כ"ד באדר תש"ד, 19.3.1944).
בתוך כחודשיים רוכזו כל תושביהן היהודים של ערי השדה בהונגריה בגטאות. במשך כחודשיים שעטו הרכבות ההונגריות והובילו כ-450,000 יהודים אל רציחתם במחנה ההשמדה המפלצתי אושוויץ-בירקנאו. ניתן לומר שהיה זה מפעל הרצח הגדול ביותר בתולדותיו של המין האנושי.
הנאצים לא היו צריכים להתאמץ יותר מדי במבצע הרצח. הם מצאו בהונגרים שותפים פעילים, חרוצים ונלהבים. ניתן לומר בוודאות, שאלמלא היו ההונגרים יעילים כל כך באספקת שירותי הרכבות שהעמידו לרשות הנאצים, אפשר שמספר נרצחי השואה בהונגריה היה קטן בהרבה. הגרמנים ידעו היטב מיהם שותפיהם. שמה של הונגריה יצא ל"תהילה" שנים רבות לפני השואה, בחוקי האפליה האנטישמיים שחוקקו נגד היהודים, שלא היה להם אח ורע בארצות אירופה האחרות.
ב-7 ביולי 1944 הפסיק עוצר הונגריה מיקלוש הורטי את השילוחים לאושוויץ. למעשה, לא היו עוד קהילות יהודיות בהונגריה למעט כ-200 אלף יהודי הבירה בודפשט. ב-15 באוקטובר הוא החל לממש את תוכניתו להתנתק מהברית עם גרמניה ולעבור לצידן של בעלות הברית. הגרמנים סיכלו את תוכניתו, עצרוהו ומינו תחתיו את פרנץ סלשי, מנהיג מפלגת "צלב החץ". מן הרגע הזה נסתם הגולל על יהודי בודפשט. הם נכלאו בגטאות, יותר מ-50 אלף מהם הוצעדו במצעד מוות, שבמהלכו אלפים נרצחו ומתו מרעב ומקור. אלפים נוספים נורו למוות על ידי אנשי צלב החץ על גדות נהר הדנובה, ואליו הושלכו גופותיהם.
אבל זאת לדעת, ולמרבה הצער מעטים מדי יודעים על כך: בבודפשט התחולל מבצע הצלה, שהוא כנראה הגדול ביותר בתולדות השואה. עשרות אלפים מיהודי בודפשט, ויש האומדים אותם ביותר מ-70 אלף, ניצלו בזכות פעילות ההצלה של קרל לוץ, קונסול שווייץ בהונגריה, "הממונה על האינטרסים הזרים" בהונגריה, ב"בית הזכוכית".
בית הזכוכית בבודפשט היה מרכז עסקיו של סוחר הזכוכית ארתור וייס, עד שנסגר במחצית 1944 על פי גזירת השלטונות ההונגריים. עם עליית מפלגת "צלב החץ" לשלטון, החל לוץ בפעילות להצלת יהודים. לצורך פעילותו הוא קבע את מקום מושבו בבית הזכוכית, שאותו חכרה שגרירות שווייץ מבעליו ארתור וייס. שותפיו של לוץ לפעילות ההצלה היו וייס ומשה קראוס, שהיה מנהל המשרד הארצישראלי של הסוכנות בבודפשט, וחברי מחתרת תנועות הנוער הציוניות בבודפשט.
ראשית פעילותו הייתה באספקת "כתבי חסות" שווייצריים ("שוצפסים") ל-8,000 יהודים. היו ברשותו סרטיפיקטים מהבריטים שיכול היה להעניק להם. בהמשך, התרחבה הענקת כתבי החסות לעשרות אלפי יהודים, תוך הפעלת תעשיית זיוף דרכונים שווייצריים בתוך בית הזכוכית. אלפי יהודים שוכנו בצפיפות קשה בתוך בית הזכוכית, תוך מציאת דרכים לספק להם צורכי שינה, מזון ומים, אך הם זכו בחיים. אלפי בעלי כתבי החסות שוכנו ברחבי בודפשט.
פעילות ההצלה בבית הזכוכית עלומה במידה רבה, ולא רכשה עדיין את המקום הראוי לה בדפי ההיסטוריה. בבית העדות להנצחת זכר השואה בניר גלים ניצב מוזיאון בית הזכוכית. בית הזכוכית המקורי ברחוב וודאס 20 בבודפשט ניצב על תילו עד עצם היום הזה. בגלל סבך משפטי לא ניתן עדיין להפכו למוזיאון, ולכן רק חדר אחד משמש מוזיאון המתאר את מה שהתחולל בו בשנות השואה. תיירים ישראלים ותיירים היהודים מכל רחבי עולם אינם מבקרים במקום כי אינם יודעים על קיומו, כי אינם יודעים את סיפורו.
אטרקציות רבות יש בבודפשט. אפשר לבקר בהן ואפשר לא, אבל אטרקציה אחת יש בבודפשט שכל יהודי חייב לבקר בה: בית הזכוכית. "אל תניחו לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ".
***
על גדת הדנובה בסמוך לבניין הפרלמנט מוצגת עדות "חיה" לרצח ההמוני של יהודים שביצעו אנשי צלב החץ על גדות הדנובה: עשרות זוגות נעליים של נרצחים קובעו בה, והם אינם מאפשרים לתייר המצוי המטייל לאורכה של הדנובה לחלוף על פניהם באדישות. הם מאלצים אותו להתבונן, להבין, לזכור ולהפנים. על רצפת הגדה חרתו ההונגרים כתובת המספרת את סיפור הרצח שהתחולל כאן, אך מתעלמת לחלוטין מעובדת היות הקורבנות יהודים.
הטבח הנוראי שהתרחש בשמחת תורה בנגב המערבי בידי ערביי רצועת עזה, 80 שנה לאחר הטבח שהתחולל על שפת הדנובה על ידי ההונגרים, קיבל כאן ביטוי מצמרר כשמשפחות חללי הטבח בעוטף הניחו בצד זוגות נעליים של יקיריהן. זוג אחד של נרצחת בשם סיון הי"ד, שבצמוד אליו הכתובת: "סיון הלכה. ואנחנו ממשיכות ללכת בשבילה".
ההקשר המטלטל הוא תזכורת ומסר לתייר ולעולם: קו ישר של גורל יהודי מחבר את השואה אל הטבח בשמחת תורה. האנטישמיות לצורותיה השונות היא שעומדת מאחורי שני האירועים, ועד שלא ייגמל העולם מהאנטישמיות היא תכרסם בו ותמיתהו. עד אז, מדינת ישראל היא שתבטיח את קיומו של העם היהודי.
