הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)בחג הסוכות ושמיני עצרת נסגרים מספר מעגלים. מעגל 'שלושת הרגלים' שמקיף את השנה ונחתם ע"י חג הסוכות: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' א-להיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסוכות וגו'" (דברים טז טז). חג הסוכות סוגר גם את מעגל העשייה החקלאית השנתית: "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שמות לד כב). "תקופת – לשון מסיבה והקפה" (רש"י שם). בו נסגר גם המעגל המחזורי השנתי של קריאת התורה. באופן מיוחד סוגר חג הסוכות גם את מעגל ה'ימים הנוראים' המסתיים ב'הושענא רבה': "ביום השביעי של החג-דהיינו ב'הושענא רבה' הוא סיום הדין של העולם, ופסקי הדינים יוצאים מבית המלך" (הסולם זוהר ח"ב לא ב).
יש משמעות עמוקה לכך שמעגל הימים הנוראים מסתיים בסוכות. מצוות חג הסוכות- ארבעת המינים והישיבה בסוכה- הן מצוות הקשורות לקידוש החיים והעולם החומרי. כאשר מתחברים לחיים הטבעיים בצורה הרמונית ומקדשים אותם, קיימת מצוות השמחה "ושמחת בחגך": "ובאים אנו בחג האסיף, בירח האיתנים, במועד הגבורות גבורות הגשמים ועוז הרוח, וכו', ואנו מתקרבים אל הטבע. יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננים, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרויה הטבעית בברכת ד' על היקום, ההולכת במעגל המוגבל אשר בחוקי הברזל של הטבע, חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, וכו'. ועל כל אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע, את חינו והדרו בתוך עומק הטבע, בתוך הלב הבשרי, בתוך הגויה החמרנית הגדולה, בתוך הטבע הגס הארצי, וכו' . במעמקי החושך אנו מאירים באבוקת אורנו, והננו ששים ושמחים בגאון ד' גם בעוד אשר החושך הוא כ"כ עב ומגושם" (אג"ר תשפ"ז).
בכך אנו משקפים את שמחת קיום התורה בחיי המעשה, את האחדות שבין עולם החומר והרוח הקודש והחול: "ובאמת בספירה של האמונה הגדולה והרחבה אין הרוחניות סותרת את החומריות, והחומריות את הרוחניות, אלא שתיהן מתחברות יחד להגדיל ולהפרות את נשמת אומתנו העורגת אל האחדות" (מאמרי הראי"ה ח"א עמ' 234).
חיבור זה נצרך בכל זמן ובמיוחד בזמן הזה. ובאם העולם הרוחני שלנו משקף נתק ביניהם יש לכך מחיר: "ועם ישראל גוי אחד בארץ, שהשניות שנואה לו על פי שרש נשמתו, מרגיש כי ההפרדה בין החומריות ובין הרוחניות מסבה לו צער גדול ועמוק, והוא מבקש לו דרך לשוב אל האחדות. אין עם ישראל יכול לסבול את השניות, שהיא עבודה זרה" (שם).
יש משמעות כפולה למושג התורה בחיי המעשה. הראשון המוכר: כיצד ניתן ליישם את התורה בחיי המעשה, מבלי להישחק, ולהישאב להישגיות ולחומרניות של עולם המעשה. אולם יש משמעות נוספת, חשובה לא פחות, והיא: כיצד ניתן לראות את הקדושה בחיי המעשה, בתוך העשייה החומרית: "את הלמוד הערוך הזה. שרק בברור הידיעה שלו תלוי הוא הביאור של פתרונן של כל השאלות הקשות, שבחיינו הפרטיים והכלליים, אנחנו חייבים לבררו ברור אחר ברור, בספרות ובחיים, בלא הרף בלא שום התרשלות כלל וכלל! הברור הזה הוא ידיעת הערך של הקודש ושל החול! ביחוד במזוגם ובחיבורם בחיינו הפרטיים ובחיינו הכלליים" (שם ח"ב עמ' 404). ההרגשה שבעצם העשייה שלנו בעולם המעשה יש משום קדושה מביאה לשמחה של הרמוניה והשלמה ומעצימה את החיים.
זוהי סוגיית המפתח לעולם הרוחני שלנו וכל עוד היא לא קיבלה מענה משמעותי בני הדור מרגישים חוסר, 'חוסר ענין בחיים הדתיים' (שהזכרנו שבוע שעבר כגורם לדתלשיו"ת). אנו חייבים לפעול בכל כוחנו כדי לתת לו מענה: "בכל עת אשר, אני בא לדון בתנועת, התחיה הלאומית, בכלל, ובהלך רוחה ומפעליה, בקשר האומה והארץ, וכו', אינני יכול לזוז מתוך אותו מעגל הקסמים של שאלת הקודש והחול – בכלל החיים וביחוד בחיינו אנו בחיי עמנו" (חזון הגאולה עמ' קפ"ב).
(סוכות תשפ"א)
