ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)רוחמה בן יוסף. יוצרת וזמרת. בת 34, מתגוררת במרחב עם. נשואה + 1
הרגע שהחלטת להיות זמרת
הוא לא התרחש מעולם. אני גם סקרנית לראות מה אני אעשה בעתיד. אבל צעד הביא את הצעד הבא. זה היה תהליך מאוד איטי, לקח לי הרבה מאוד זמן בכלל לראות את עצמי כזמרת. גם עכשיו אני לא ממש שלמה עם ההגדרה הזאת. המוזיקה תמיד הייתה חלק מהחיים שלי, אבל אף פעם לא חשבתי על זה כמקצוע. העניין שלי זה חיבורים, קשר, לב. התהליך עם המוזיקה היה מאוד איטי בגלל זה, כי היה לי קשה לראות את עצמי על במה, מעין מנותקת מהאנשים. הייתי ממש אמביוולנטית לגבי זה, כי כן כתבתי שירים והם היו שירים מאוד אישיים, מפגש פנימי שלי עם עצמי והיה לי מאוד קשה להיחשף במקום הזה, והתחלתי לשיר, שרתי לבנות שעבדתי איתן באותה תקופה, נערות בסיכון, והן ממש בכו והתרגשו. זה היה כל כך רחוק מהעולם שלי, לא אהבתי את המקום של הבמה ולקח לי הרבה מאוד זמן להרגיש שם בנוח
ההשראות לשירים
החומר גלם של השירים אלו החיים שלי. הלב, הבטן, כל מה שעובר דרכי, המפגשים שלי עם אנשים, עם עצמי, עם העולם, עם ה', עם הכל
השיר שלך שאת הכי אוהבת
שירים הם כמו ילדים באיזה שהוא מקום, במובן הזה שאתה פשוט מחובר אליהם. הם עברו דרכי ואני מחוברת לכולם. אבל באמת כל תקופה מביאה חיבור לשיר אחר ביתר שאת. כרגע שיר שאני מאוד מאוד אוהבת זה "עד הלב". אני מונחת בו. הוא התפילה שלי עכשיו
הופעה בלתי נשכחת
זה קצת מוזר, אבל אני זוכרת את כל ההופעות שלי. יש הופעות שזכורות לי במיוחד כמובן, אבל ההופעות הכי הכי מרגשות שהיו לי זה בפני חבורה של 10 בנות באיזו מדרשה לבעלות תשובה, שהיה שם משהו כזה אינטימי וקרוב וכולן יושבות ובוכות ומתחולל שם משהו שאנחנו לא רוצות שהוא ייגמר. בהופעות הקטנות, כשאני מרגישה יותר חשוף ויותר קרוב אפשר ממש לגעת ולהתחבר
הטענות על הופעות בהפרדה
לכל דבר יש מקום. החברה בישראל צריכה להבין שאנחנו מגוונים וזה שיש כל מיני סגנונות של צורות חיים זה לא אמור לאיים על אף אחד. תנו לנו ליצור ולייצר כמו שאנחנו מאמינים. ואני מאוד מייחלת שגם התרבות הגברית תתפתח, שיהיו גם מרחבים של גברים בלבד – כי אני יודעת שיש איכויות שיוצאות בהופעות כאלה. יש מקום גם לזה. בהופעות נפרדות קורים דברים מקסימים שבאמת נוגעים במקום אחר
שירת נשים
מתנה ענקית שקיבלתי, כחלק מעסקת החבילה של 'נעשה ונשמע'. מעולם זו לא הייתה שאלה, וההתמודדות קיימת והיא כל הזמן מדייקת אצלי דיוקים – ביצירה ובהגשה ובהמון דברים, ואני מודה על זה מאוד. ונשים זה הקהל הכי מדהים שיש
שירים ברדיו
משהו שהוא מוקלט והוא לא 'לייב', זה אחרת לגמרי. ההופעה היא אחרת, מגלה רובד אחר לעומת הדיסק, משהו חי, היא קורית עכשיו, איך שאני היום עם העניינים שלי, אני באה – זה משהו מאוד חשוף, ככה שאני מבינה את ההפרדה הזאת שאני עושה של להופיע בפני נשים אבל לשחרר שירים לרדיו. אבל אני לא פועלת על פי מה שאני מבינה או לא, פשוט יש לי רב שפוסק לי
גבולות
גבולות זה משהו שאני לומדת לרקוד איתו ולאהוב אותו ועם השנים אני מסירה את ההתנגדויות שלי ומעמיקה את החיבור כי בסופו של דבר זה חלק מתהליך של התבגרות. באופי שלי אני בן אדם מאוד מרדן ואני לומדת להבין שגבול זה משהו שמאפשר לכל המרחב שבפנים לקרות, ואני לומדת לאהוב את זה מאוד להכיר את זה לעומק, להתבונן ולהתחבר
דרייב
מבחינתי מה שאני עושה זו ממש עבודה עם הלב, קודם כל עם עצמי, והמטרה שלי היא שבעז"ה כל אחת שיושבת בקהל – משהו ייגע בה, משהו יזוז בה, משהו יעורר, יהיה מקום של חיבור ואהבה. זו עבודה פנימית שהיא מאוד עמוקה מעבר לכל הפן המקצועי שאני רוצה שהשירים יישמעו טוב. כל הדברים האלה הם כלים לתוכן הפנימי הזה שבלעדיו אני מרגישה שאין לי מה לתת
