מרב לרנרמור קציר הייתה השם החם ביותר בתעשיית האופנה, בארץ ובעולם. היא חרכה את מסלולי התצוגות של מותגי הענק, ואז בשיא ההצלחה – חישבה מסלול מחדש ועלתה על המסלול הישיר לאמונה. האושפיזין עם הכי הרבה סטייל מגיעה ל'שבתון'
בעולם מציינים את שבועות האופנה בחודש ספטמבר. כשהיא בשיא הצלחתה המקצועית, דגמנה מור קציר למותגי העל שאנל, ראלף לורן, קלואה ועוד. וגם כאשר חגי תשרי 'נפלו' על חודש ספטמבר, בזמן שאתם התיישבתם לשולחן החג, צמתם את צום יום הכיפורים ובניתם סוכה, היא צעדה במסלולי התצוגות הנחשבים בעולם, אבל רק עד שהיא מצאה את המסלול הנכון והמדויק עבורה – הקב"ה, הדת והאמונה, ומצאה את הדרך לשלב בין הקודש לבין החול, בין האהבה למצוות והאהבה לאופנה.
חגי תשרי זו התקופה האהובה על מור. "חגי תשרי הם חלק מההתעוררות בתשובה שלי, הנשמה שלי התעוררה סביב הנקודה הזו בזמן, הניצוץ היהודי התעורר", היא מספרת ל"שבתון". אבל זהו גם חודש שבו מור מכה על חטא, על השנים שבהן בחגים הייתה בשיא העבודה שלה.
מור נולדה לפני 39 שנים בקריית אתא. בביתה לא היה קשר לדת, היא באה ממשפחה אשכנזית חילונית טיפוסית, כזו שלא היה בה קידוש או נרות שבת: "אני לא חושבת שאי פעם בחיי ראיתי קידוש או הדלקת נרות כילדה, אבל בחגים הייתה הקפדה על מסורת של סעודה. יש לי זיכרון ילדות אחד שהלכתי עם סבא שלי לבית כנסת ביום כיפור אבל זה זיכרון עמום, וחוץ ממנו אין לי שום זיכרון של בית כנסת", היא משתפת
למרות שהסביבה הטבעית שלה הייתה חילונית, מור תמיד האמינה שיש אלוקים: "מגיל צעיר אני מאמינה. גם כשהנושא הזה של אמונה בבורא עולם לא היה במשפחה בכלל, מבחינתי זה היה קיים תמיד. הרגשתי שיש השגחה עליונה שאני לא יודעת מה היא, אבל כל הזמן הרגשתי אותה. באיזה שהוא שלב בחיים חבר הכיר לי את התהילים והרגשתי את האנרגיה של הדבר הזה. הסתובבתי עם התהילים ובעתות צרה אמרתי כמה מזמורים ושמע ישראל", היא נזכרת.
"ידעתי שיש חגים אבל 'לא ספרתי' את זה. חשבתי שאני עושה משהו גדול וחשוב בקריירה ומה פתאום שאגיד למישהו שיום כיפור וצריך לעצור תצוגה של אחד המותגים הגדולים"
שבוע האופנה ביום כיפור
לעולם הדוגמנות, הגיעה במקרה. בגיל 16, היא נסעה להסתפר אצל ספר הצמרת של אותה תקופה, שוקי זקרי, שהתלהב מיופיה וחיבר בינה ובין אריק בן זינו, אז בעלי סוכנות יולי שהציע לה להשתתף בתחרות "נערת השנה" של מעריב לנוער. היא זכתה בתחרות, ומרגע הזכייה, הדרך לעולם הדוגמנות הייתה מהירה והקריירה שלה נסקה.
אחרי שבגיל צעיר מדי נשלחה לחו"ל, למקומות שחוותה כלא טובים, סימנה איקס על הזירה הבין לאומית. אבל, כשהייתה בת 22 פגשה סוכן שהקים סוכנות בוטיק עם הדוגמניות הכי טובות שהיו אז בארץ, וניסה לשכנע את מור לדגמן בחו"ל. היא עמדה בסירובה ובלא ידיעתה הוא שלח תמונות שלה לאחד מהסוכנים הגדולים בפריז שהתלהב ממנה. היא מתארת: "בגיל 22.5 נסעתי לפריז וככה התחילה הקריירה הבין לאומית שלי. מרגע שהגעתי לפריז הכל קרה מהר, הייתי גם בתוכי בשלה ומוכנה לזה. צעדתי במסלולים של שאנל, סטלה מקרטני, ברברי, ראלף לורן, קלואה, ושל כל המותגים הגדולים, והצטלמתי לשערים והפקות אופנה של המגזינים הגדולים כמו ELLE , ו-ווג איטליה.
"שבועות האופנה של ספטמבר נופלים תמיד על חגי תשרי, בדרך כלל כשהשנה לא מעוברת, על ראש השנה נופל שבוע האופנה בניו יורק, שבוע האופנה בלונדון זה ביום כיפור, ובפריז ומילאנו זה יוצא על סוכות. אני חושבת על זה שהייתי כל כך לא מחוברת להווי היהודי שלי, ואני ממש מצרה על כך. הייתי בניתוק כל כך גדול מהנשמה שלי. ידעתי שיש חגים אבל לא ספרתי את זה, כי לא באתי מהמקום הזה. חשבתי שאני עושה משהו גדול וחשוב בקריירה ומה פתאום שאגיד למישהו שיום כיפור וצריך לעצור תצוגה של אחד המותגים הגדולים. בהסתכלות אחורה יש הרבה חרטה".
בולונז עם פרמזן
כשהיא דוגמנית בין לאומית מצליחה, שחיה על קו ניו יורק- פריז-לונדון-מילאנו- תל אביב, מור קבעה את מקום מושבה בניו יורק, אז הכירה את אלי שלימים הפך לבעלה: "לא היה שום רמז שהבחור הולך לחזור בתשובה אחרי שנתיים. החזרה בתשובה התחילה שניה אחרי שהוא שם עלי טבעת", היא צוחקת ונזכרת ברמז קל שהיה לפני. "כשנפגשנו, אחד הדברים החשובים מבחינתו הייתה הכשרות. אני זוכרת שאכלנו במסעדה והזמנתי פסטה בולונז והתחלתי לשים עליה פרמזן. הוא ראה אותי עושה את זה ואמר- 'את חייבת להפריד בין בשר לחלב'. התבאסתי והוא לא וויתר. מעבר לזה לא היה שום דבר שיעיד על כך שהוא ירצה לחזור בתשובה".
למרות שהתקופה שבה היא דגמנה בעולם הייתה תקופה מדהימה לדבריה, בה התקדמה והרוויחה יפה, בו זמנית היא הרגישה שהנשמה שלה לא במקומה, לא הייתה שמחה בחייה. אלי לא התחבר לניו יורק והחליט לחזור לארץ. מור, כשהיא בשיא הקריירה שלה, החליטה לארוז הכל ולחזור לישראל ולאלי. הם התחתנו, וזמן קצר לאחר מכן גילתה מור שהיא בהריון ראשון והחליטה לשים את העבודה שלה על 'הולד' עד אחרי הלידה.
מור: "כל החיים חלמתי להיות בהריון, האמנתי שזה הייעוד שלי בעולם הזה, חיכיתי לרגע שאהפוך לאמא. ברגע שגיליתי על ההיריון החלטתי שאני לא זזה לשום מקום. חודשיים אחרי שינאי נולד התקשרו כל הסוכנויות שלי בעולם, איחלו מזל טוב ושאלו מתי אני חוזרת, ואני לא הבנתי מה הם רוצים ממני, הם מצפים שאחזור לעבוד כשיש לי עולל בידיים? לא יכולתי להתנתק מהבית.
"נכנסתי לעולם של הלידות הטבעיות וההורות וזה הרחיק אותי מעולם האופנה, כי עולם האופנה הוא קר וחיצוני ולא מעמיק, ואני הייתי במקום של אמא אדמה. כשינאי היה בן שנה ניסיתי לחזור וזה לא עשה לי טוב, זה לא היה שווה את הכסף, הרגשתי שאני לא שם, ואז נכנסתי להריון עם בתי יסמין ועוד פעם נכנסתי לתקופת הריון ולידה, ובהמשך למדתי לימודי דולה ושיניתי פאזה".
"התעוררתי בבוקר והרגשתי ששיחקו לי עם הקופסה בלילה, שמישהו מלמעלה שינה לי את ההארד דיסק. הייתי חייבת לשים כיסוי ראש, לא הייתה לי שליטה על זה"
שינו לי את ההארד דיסק
במקביל ללידות ולהקפאת העבודה כדוגמנית, בעלה אלי החל לשמור שבת ולהתנהג כדתי. מור זוכרת עד היום את הרגע שבו אלי קנה ציצית לראשונה: "זה היה נראה לי הדבר הכי דוסי עלי אדמות, לא הבנתי איך אני מעכלת את המראה הזה. כחילוני אתה גדל במערכת בה לא במודע יש פחד להיות דוס. גדלתי על תפיסה שדתיים זה לא טוב, החרדים נתפסים בעולם החילוני כמוצצי דם, ומבחוץ זה נראה שחור, מפחיד וחשוך. היה רגע ששאלתי לאן הוא הולך? לאיזה כיוון? פחדתי ממה שיקרה, עד שהבנתי שברוחניות אין לי אחיזה על הבעל שלי ואני חייבת לתת לו להיות מי שהוא, ואני אעשה מה שאני רוצה. אבל, מהר בחרתי להיות איתו בתוך הדבר הזה אפילו שעדיין לא הרגשתי את זה בלב".
וכך הם ניהלו את ביתם, כשאלי דתי והיא חילונית. מעולם מור לא חלמה שהיא בעצמה תרצה בתשובה. עד שקרה "הנס", כהגדרתה, לפני שבע שנים, כשהלכה עם חברה לערב נשים וחזרה באורות: "חזרתי הביתה והיה לי קשה ללכת לישון, הייתי מרוגשת מהערב. התעוררתי בבוקר והרגשתי ששיחקו לי עם הקופסה בלילה, שמישהו מלמעלה שינה לי את ההארד דיסק. תמיד ידעתי שיש בורא לעולם אבל הבנתי שיש בורא שקוראים לו הקב"ה. הדבר הכי חזק שקרה לי באותו רגע היה שהייתי חייבת לשים כיסוי ראש, לא הייתה לי שליטה על זה. בשישי בבוקר התחלתי הכנות לשבת ורגע לפני שבת קלטתי שאני חייבת לכסות את הראש שלי. תמיד לפני הדלקת נרות שמתי משהו על הראש, אבל משהו שולי, כמו סרט, ופתאום כיסיתי את כל הראש. בעלי היה בהלם. כל השבת הסתובבתי עם כיסוי ראש".
מרגע שחבשה את כיסוי הראש בעלה החל לחבוש כיפה. מור הרגישה צמא ללמוד הלכות ועברה תהליך של התעוררות אמיתית, וכך קרה שהלכה עטופה בכיסוי ראש אבל המלתחה שלה עדיין לא תאמה לשינוי: "התחלתי לחפש בגדים ומצאתי את עצמי הולכת לחנויות של דוסיות לקנות חולצות בסיס וחצאיות מזעזעות, אבל הייתי באורות מהדבר הזה וניסיתי למצוא מה לובשים ואיך", היא מספרת.
מור כיסתה את ראשה במשך שנה אבל אז החלה להרגיש כי היא מתקשה להחזיק בזה: "הרגשתי שזה משהו חיצוני שלא בא מתוכי וכאילו מגדיר אותי ולא מגדיר אותי. הרגשתי שאני מפספסת את המטרה. הייתי באורות אבל הכלי לא היה מוכן לכל האורות האלה. החלטתי שאני מורידה את הכיסוי ראש ומתחילה להרגיש את עצמי, ואשים אותו בחזרה כשארגיש לנכון".
דוגמנית עם כיסוי ראש
כשבנם הקטן היה בן שנתיים, עברה המשפחה לפרדס חנה. שם, בפעם הראשונה בחייהם הדתיים הם מצאו את עצמם, מצאו קהילה כדמותם עם חיי קהילה, בית כנסת וחינוך לילדים, מה שהיווה את הקפיצה הגדולה בתוך התשובה של מור ובעלה. שם גם היא התחברה לאופנה צנועה. היא מתארת: "הילדים גדלו והתחלתי חיפוש של מה מעניין אותי ומה אני אוהבת, והכל התחבר למקום של הלבוש שתפס חלק גדול בחיי. הבנתי כמה חוסר יש בעולם הדתי בהיבט האופנתי וככה חזרתי לעולם האופנה אבל ממקום חדש, וגם- התחלתי לכסות את הראש שוב, הפעם זה בא ממקום שלם ומחובר ופתאום זה היה נראה לי יפה".
מור הרגישה צורך להתלבש בצניעות אבל גם בסטייל, ולא מצאה מישהי כמודל השראה שתוכל לשאת אליה את עייניה. במקביל, פיתחה רעיון עסקי שקשור לאופנה הצנועה בדרך לקריירה חדשה – סטייליסטית ובלוגרית אופנה. היא חקרה את העולם החדש, את העידן של הרשתות החברתיות ולפני שנתיים פתחה חשבון אינסטגרם שהיווה השראה לנשים דתיות רבות, ואף הוביל לכך שלראשונה בישראל מותג אופנה בחר בה, בחורה עם כיסוי ראש, לשמש כפרזנטורית שלו, וחברות מסחריות רבות פנו אליה כדי שתייצר תוכן עבורן.
מור: "יש בי תשוקה להיות השראה למקום שמחבר אותך לעצמך, את האישה לעצמה. בגד מבחינתי זה סממן לחיבור פנימי, לא רק חיצוני. אנחנו לא סתם עוטות בגד. אני רואה בזה משהו מאד רוחני ועמוק בחיבור של אישה לעצמה וביכולת שלה לבטא ולהגדיר את מי שהיא, מהבחינה הזו אני מרגישה שאני ממצה את השליחות שלי, אני מקבלת תגובות מחזקות וזה נורא כיף".
ואת חגי תשרי, היום היא כבר חוגגת. "שמחת תורה זה אורות גבוהים ואני משוגעת על זה, וסוכות- יש תענוג יותר מלשבת בסוכה? אנחנו אף פעם לא רוצים לצאת ממנה", היא צוחקת.
