תיאור מוזר

על חם נאמר: " וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן" (בראשית ט,יח).  על שם נאמר: "וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר" (בראשית י, כא). בפסוקים אלו מתארת התורה את חם על פי כנען בנו ואת שם על פי עבר נינו. תיאור מוזר.

בשלב זה של הקריאה, עוד בטרם התוודע הקורא אל המשך התיאור הגניאולוגי, הוא ישאל: מיהו כנען? מדוע 'מתארת' התורה את חם, שהוא העבריין האמיתי על פי הפשט של התורה, באמצעות בנו כנען, עוד לפני שהיא סיפרה לנו כי הוא בנו? ומדוע 'תתאר' התורה את שם באמצעות נינו עבר, לא סתם עבר, אלא אבי כל בני עבר?

לפנינו הטרמה (אזכור פרט או מעשה שיבוא בהמשך) המבטלת את כוון מימד הזמן ההיסטורי. מטרתה ללמדנו כי שורש הפעולות וההויה שיתוארו בדורות הבאים נמצאים כאן ועכשיו בדורות הנוכחיים. רוצה לומר- אם ברצונך לדעת כיצד הפך כנען להיות אבי עמי כנען, המייצגים טומאה ועבודת אלילים, לך אל אביו חם, בחן את מעשיו ובחינה זו תסביר לך. כנעניות היא תולדה ישירה של  מעשהו הנתעב של חם. בהיפוך ציר הזמן חם מוגדר ומתואר על ידי בנו כנען.

באופן דומה, ולהבדיל, אם רוצה אתה לדעת מיהו שם, התקדם לך בציר ההיסטורי אל נינו עבר. כל מה שהוא מייצג (ישיבת 'שם ועבר', אברהם העברי, אבי האומה העברית, ועוד..), התחיל למעשה בשם. שם, המייצג את הגזע השמי (שם=מטרה, כמו לשם מה?), שם לעצמו כמטרה, לאחר החורבן הקולוסאלי של המבול, לגלות את הגורם האחראי. מטרה נכבדה וקשה זו הוגשמה כמעט במלואה על ידי נינו- עבר. נמצאנו למדים כי קיימת הדדיות המבטלת את גורם הזמן. שם מעיד על עבר ועבר מעיד על שם.

הסבר זה מבטל באחת את הניסיונות של חוקרים ופרשנים לראות בספר בראשית את ספר ההיסטוריה האנושית. כך לא כותבים היסטוריה. זוהי כתיבה מגמתית, נבואית, שניסוחה נראה כאוחז במתודה ההיסטורית על אף שזו אינה הכוונה כלל.

שם וחם, הם אכן מאבות האנושות אבל התורה אינה מתארת אותם בהקשר עובדתי – היסטורי אלא בהקשר אמוני. צורת התיאור המוזרה שלהם נועדה למטרה אחת, להציגם לעיני כל בהקשר של עם ישראל. הם מספקים את הרקע ההיסטוריוסופי ההכרחי להבנת התהליך האלוקי שהביא בסופו להיווצרות העם הנבחר. לכן בתיאורם, קיים יסוד של היפוך בציר הזמן כיאה ליוצר ההיסטוריה.

(נח תשפ"א)