הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
האם קיים מוסר טבעי? האם ישנה תביעה מוסרית כלפי האדם גם אם אין הוא מאמין במקור א-לוהי של המוסר? תשובת התורה לשאלה זו, לאור פרשנותו של הרמב"ן, היא חד-משמעית: עצם העובדה כי השחיתות המוסרית של העולם היא זו שהביאה ל'החלטתו' של הקב"ה להחריב את כל העולם במבול – מלמדת כי ישנו בסיס יסודי למוסר, שכל באי עולם חייבים בו: "חמס הוא הגזל והעושק, ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו שעליו נתחתם גזר דינם, והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ, הגיע הצפירה" (רמב"ן בראשית ו, יג).
ניתוח דברי הרמב"ן מלמד כי הקב"ה החריב את עולמו בגלל סיבות מגוונות, והשחתת כל בשר את דרכו על הארץ אכן הייתה אחת מהן. אף על פי כן, כאשר התגלה הקב"ה לנח וחשף בפניו את התוכנית הא-לוהית ואת מגמתה – הוא הדגיש דווקא את החמס. הרמב"ן הפנה את תשומת הלב שלנו לעובדה כי דבריו של הקב"ה לנח אינם חושפים את מה שאנו יודעים כלומדי תורה – אנו יודעים כי מדובר גם באיבוד זכות הקיום של העולם בשל ההשחתה, אולם לא זה מה שנאמר לנח. הסיבה לכך היא שאיסור הגזילה מאדם אחר היא "מצווה מושכלת", לאמור: הציפייה הא-לוהית היא שכל אדם יימנע מלעשות אותה, בשל העובדה שהוא יכול להגיע לבדו למסקנה כי מדובר בהתנהגות לא מוסרית, וכיוון שכך הוא נתבע ללכת לאורה. אם אין העולם נוהג בדרך זו הוא מאבד את הזכות קיומו. למעלה מכך, הרמב"ן ממשיך לטעון כי אפשר שאין מדובר רק בדברים שנח מסוגל להבין, ועל כן הקב"ה העלים ממנו את סיבת ההשחתה, אלא בדבר מה עמוק יותר: אכן איסור החמס מלמד על פגם עמוק יותר מאשר ההשחתה, כיוון שהוא "רע לשמיים ולבריות", כלומר: בניגוד להשחתה שאף היא עבירה חמורה, אולם היא פוגעת בקדושה הא-לוהית בלבד, החמס פוגע גם בהתנהגות הראויה וגם בבני אדם אחרים, ועל כן הוא חמור יותר.
יש בדברי הרמב"ן האלה קריאת כיוון כפולה לנו עצמנו, על שני צדדיה. מחד גיסא, ההכרה העמוקה כי התביעות מאתנו הן גם בתחומי הקודש ואיסור ההשחתה המיני, וגם בהתנהגות המוסרית האנושית. הראשונה היא ייחודית לקהל המאמינים, והשנייה היא זו המוטלת על כל אדם. מאידך גיסא, העובדה שתשומת הלב שלנו ניתנת בהיקפים עצומים לשאלות הצניעות והעריות, ובהיקפים זעירים בתחומים המוסריים של גזל, שחיתות וחמס – אינה מכוונת למה שאנו לומדים מפרשת השבוע. חלק מהתיקון שאנו נקראים אליו מכוחה של פרשנות הזו היא לזכור ולהטמיע בנו את ההכרה שבשעה שיש בנו את הכישלונות האלה – מדובר גם "ברע לשמיים" וגם ב"רע לבריות", ועל כן המאבק שלנו ליושרה וצדק גדולים יותר צריכים להיות מכוונים לשם.
(נח תשפ"א)
