השבוע בעזרת גברים: שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים   

שאול גולדשטיין, נשוי + 7 מנווה דניאל. מנכ"ל רשות הטבע והגנים, ראש מועצת גוש עציון לשעבר.

האתר האהוב עליך

התשובה הראשונה תהיה ביתי בנווה דניאל- הבית המדהים והנוף המקסים הנשקף מכל פינה עם המשפחה החמה שזכינו לגדל. אבל אם באתרי רט"ג עסקינן, ההרודיון הוא אתר "הבית" שלי, תרתי משמע. את העיסוק האינטנסיבי בו התחלתי בתקופת ההתנתקות מתוך שאיפה להביא מבקרים לגוש עציון ועם הזמן התאהבתי במקום וגייסתי משאבים לפיתוחו. התוצאות המדהימות שגילינו שם ייחשפו לקהל בתוך כשנה. באתר איבדתי חבר יקר, פרופ' אהוד נצר, במוות טראגי. המקום אליו אני הכי אוהב להגיע הוא אזור הנגב ובמיוחד הר הנגב ומכתש רמון. לצעוד בשבילי הנגב היא חוויה רוחנית מבחינתי ובכל פעם שאני מדומם מנוע בתוך מרחבי האין קץ אני מתחיל לנשום. המקום היפה בעולם!

האתר הכי פופולארי של הרשות

מאבק ניטש בין מצדה וקיסריה. ממש מתאים לאמירת חז"ל: "קיסריה וירושלים, אם אמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין, ישבו שתיהן תאמין… וגו'" – וכאן, במדינת ישראל, אנחנו רואים את שתיהן בנויות. ואם קיסריה היא תל אביב, מצדה היא ירושלים… חומר ורוח משלימים זה את זה. ומתוך בניית שתיהן נבנית האומה ונותנת ל'פרצופים' השונים מקום להתגדר ולהתפתח בו. שני האתרים כמעט נגעו במיליון המבקרים

הכי הרבה מבקרים בשמורות

ביום העצמאות וביום הבחירות- חופש מלא לכלל הציבור בישראל. יהודים, ערבים, דתיים, חילוניים, תלמידים ואנשי עסקים… מעבר לכך רואים עלייה בחול המועד ובחגים. בשנים האחרונות אנו מקיימים פעילויות מיוחדות בחגי האסלאם ורואים ביקוש הולך וגובר. בישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, מתחילים להבין שצריך לווסת את כמויות המבקרים בימי השיא מתוך רצון לשמר חוויית ביקור טובה ולשמור על הערכים

האוכלוסיה שמבקרת הכי הרבה בשמורות

אנחנו מנסים מאד לא לשים תוויות וציונים לפי 'אוכלוסיות'. חשוב שנהיה ממלכתיים וננגיש את אתרי המדינה לכולם. ברור שבשבתות מגיעה אוכלוסייה אחרת מאשר ב'בין הזמנים', בחג הפסח מאשר ב'עיד אל פיטר'. לשמחתי, מעבר לגידול במספר המבקרים מתוך האוכלוסיות המקומיות, אנחנו מגיעים למספרים יפים מאד של תיירי חו"ל

מצב הטבע בישראל

בסך הכל ישראל הפכה לאי ירוק במרחב. רואים זאת ממש, פיזית. אם חודרים לעומק, מחקרים מראים שהטבע בישראל בידיים טובות ומקצועיות והמעטפת שמספקת המדינה נאה ומכובדת בכל קנה מידה עולמי. מדינות חותמות איתנו על הסכמים לחילופי ידע ואנחנו מארחים המון משלחות לימוד בארץ. עדיין יש המון נזקים שאנחנו גורמים במו ידינו וחובה לצמצמם. אנחנו קוטעים בתי גידול חשובים וגורמים נזקים לבעלי חיים, מביאים ארצה מינים פולשים שמשתלטים על הטבע המקומי, מלכלכים (והרבה) וגורמים להתפרצות מינים. בסוף אנו עלולים להתעורר עם חזירי בר, כלבים משוטטים ועורבים שישלטו מסביב לאזורי המגורים. אפשר להשיב את הגלגל לאחור אם נתגייס ונהיה אכפתיים. ובראש וראשונה מומלץ לצמצם את הצריכה שלנו. ואת הנזק של הכלים החד פעמיים כבר כולם מכירים…

המודעות לשמירה על הטבע בישראל

בינונית. לצערי אנחנו הופכים יותר ויותר לבעלי חיים אורבניים שאכפת להם מטובתם בלבד. מודעות לשמירת טבע מתחילה מהיציאה לשטח ומפיתוח אכפתיות לטבע גם אם אינו מועיל לי באופן ישיר. הדבר נעשה נהדר דרך חלקים ממערכת החינוך, תנועות נוער וחוגי סיור. אבל המצב רחוק מלספק. מעבר לכך התחייבנו באמנות בינ"ל להטמעת נושא שמירת הטבע במשרדי הממשלה ואצל מקבלי ההחלטות ושם עוד נכונה לנו עבודה רבה

הסכנה הכי גדולה לטבע

אנחנו. האדם מנסה להשתלט על הטבע. כובש אותו לצרכיו. וגם כאשר הטבע זועק, אין לו קול… קולו מופיע בעיקר באסונות טבע, ואז מתעוררים להקשיב לו. לצערנו בכל יום, בממוצע עולמי, נכחד מין אחד מהטבע. חלק ניכר משינויי מזג האויר וגם מהשטפונות או מפלישת מיני הטורפים לעיר נגרמים על ידי האדם. בישראל פוגעים בטבע גם ע"י פיתוח מסיבי שגוזל בתי גידול חשובים או קוטע ביניהם או בהתנהגות לא הולמת, למשל, השימוש ברכבי שטח. הרי בסוף כולנו רוצים 'לצאת לטבע' ולקבל השראה ומרגוע. במו ידינו אנחנו פוגעים בזה בכל יום ויום. אבל באדם טמונה גם ההזדמנות לשימור ולשיקום

הגנה על הטבע ביו"ש

אנחנו עובדים גם ביו"ש, תחת המינהל האזרחי. לצערי המנא"ז לא משקיע מספיק משאבים בנושא שמירת הטבע ובמניעת שוד עתיקות. למרות זאת הטיפול סביר ויש הישגים רבים. האיומים רבים יותר מאשר בשאר הארץ אבל גם הכלים לפעמים טובים יותר. למשל ביו"ש אין שום היתר להסתובב עם נשק, מה שמותר בגליל ובנגב… העובדה שיו"ש מחולקת באחריות עם הרש"פ מפריעה גם היא (שטחי A,B,C). אצל הערבים כל שיתוף פעולה איתנו הוא בעיה בסדר גודל לאומי. זיהומי מים וקרקע יורדים מהרי יו"ש אל שטחי המדינה האחרים וקשה מאד לטפל בהם

טיפ למטיילים

קודם כל – אל תפסיקו! יש לנו ארץ יפה וכל טיול מוסיף לנשמה ולגוף. מעבר לכך ייסדנו את כללי הטיול הנכון: תכנון, מפה, אור, שיקול דעת, ציוד, עדכון וטבע. במסלולים- כל שביל (מסומן כמובן!) ראוי לטיול אם אתם מכירים את המסלול, את מזג האויר הצפוי ואת האתגרים שהוא טומן בחובו. טיול יכול גם להסתיים ברע. והכל רק בידיים שלכם. המידע קיים וצריך לבדוק מראש

רגע של נחת

יש המון. אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי. כל פגישה עם עובד רט"ג מסור כשאתה רואה את האכפתיות ומבין שזה ארגון מאד מיוחד, מביאה אותי להתרגשות. כל ממצא חדש מעולם המורשת שמתחבר להיסטוריה היהודית שלנו מרגש- הפסיעה על רחוב מימי הנביאים והמלכים, הנגיעה באבנים שלוטפו ע"י אבותינו, הכניסה למעיין בו טבלו מלכים – אלו רגעי התעלות. יש נחת כאשר משרדי ממשלה העסוקים בפיתוח חותמים איתנו על אמנות לשימור טבע ומורשת ואנחנו שומעים את מנהליהם מדברים כאילו מגרוננו. ובסוף כל שבוע, כאשר נכנסת השבת ואני עושה את חשבונו של השבוע האחרון – אני חש כי עשינו הרבה והדרך טומנת בחובה עוד הרבה שמחות וזכויות- אז יש נחת מלשון סיפוק ולא נחת מלשון מנוחה.