גרגורי

ט"ו בשבט לפני שנתיים. חברי שמוליק ג. נוחת בקייב עם שלושה בני משפחה למסע בכפור הלבן של אוקראינה. כשהנהג מכריז: "אוסטרהא" החבורה מבקשת להגיע לבית הכנסת של המהרש"א. הם מוצאים את עצמם מול מבנה המוקף פיגומים וחומרי בניין, דלת נעולה, ושלט קטן מדווח כי הקהילה היהודית משפצת את המקום.
שומר בית הכנסת הזקן יוצא אליהם, הוא מסביר לנהג באוקראינית כי אין לו רשות להכניס אותם, "רק גרגורי יכול לעשות זאת". הם משוחחים טלפונית עם גרגורי שמבטיח להגיע תכף.

כעבור כשעה הוא מגיע ומכניס אותם פנימה. לעיניהם נגלה הבניין אדיר המימדים ששורד כשש מאות שנה, כשבתקרה החור המפורסם מהפגז שנתקע בו במלחמת רוסיה – פולין ולא התפוצץ. הפגז עצמו, אגב, מוצג במוזיאון שבעיר.

החבורה יושבת עם גריגורי ומנסה להבין מה גורם ליהודי, שלא ברור להם ממראהו אם הוא ממש יודע מה זו שבת, להשקיע יותר ממאה אלף דולר מכספו האישי לשיפוץ בית הכנסת – בעיירה בה נשארו 18 יהודים…
גריגורי נותן להם שיעור היסטורי מרתק, ומספר על סבו שהיה אחד מ-21 חברי מועצת העיר היהודים (!) לפני השואה. כיום הדבר היחיד המחבר בין 18 יהודי העיר הוא הטקס השנתי ביארצייט המהרש"א. "מה אני יודע על יידישקייט? לא הרבה… אבל בית הכנסת הזה הוא סמל של קוממיות יהודית עבורי. החלטתי לפני כמה שנים, שפה בבית הכנסת -שהיה למחסן נשק של הנאצים –תהיה ישיבה, פה יהודים ילמדו ויתפללו".
הוא מספר להם על שני בניו הנושאים בתפקידים תורניים בארה"ב, "כשהם היו ילדים הסעתי אותם כל יום שעתיים לבית הספר של חב"ד, היה לי ברור שאני כאבא, לא קוטע את השרשרת, אם אני רוצה שהילדים שלי יהיו יהודים הם צריכים ללמוד תורה, וצדקתי, כעת גם הילדים שלהם יישארו יהודים"… הוא חותם בעיניים מצועפות.

במשך שעות הם שרו, רקדו, ולמדו ביחד עם גרגורי בבית הכנסת אותו הוא משפץ.
מאז המשיך שמוליק לשמור על קשר, ולהתעדכן על ההתקדמות בתכניות. וגריגורי שעט אל המטרה. בית הכנסת נפתח לתפילות, השיפוץ קרוב לסיומו, וגריגורי חותר להגשמת חלומו: ישיבה בביה"כ של המהרש"א באוסטרהא.

לפני כשבועיים חלה גריגורי בקורונה, וביום שני האחרון, הובא -גרשון בן יוסף ארשינוב- למנוחות, סמוך ונראה לקבר המהרש"א בבית העלמין העתיק באוסטרהא. יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה. ותודה לשמוליק על הרשות לפרסם את הדברים בבמה זאת.

(וירא תשפ"א)