"גם תבן גם מספוא" (בראשית כד, כה)
כאשר עבד אברהם מגיע לחרן לקראת ערב, הוא פוגש את רבקה שמציעה להשקותו ואת גמליו במים, מזמינה אותו לבית משפחתה ומציעה: "גם תבן גם מספוא רב עמנו". מה ההבדל בין תבן למספוא ?
ראשית יש לעמוד על ההבדל בין קש לתבן. הקש הוא קנה השיבולת שבקמה, אך בעיקר הכוונה לקנה שנותר שלאחר הקציר. התבן הוא הקש שנקצץ לחתיכות זעירות בשעת פעולת הדיש והופרד מן הבר והמוץ בשעת הזרייה. במקרא התבן נזכר כמזון לבהמות (ישעיהו יא, ז), מרכיב בעוגות זבל להסקה (שם, כה, י) וכן שימש חומר מלכד עם הטיט בהכנת לבנים לבניה. לצורך הכנת התבן היה צורך לעקור את הקש בשדות וללקט ממנו, ואז לקצוץ אותו לפירורים קטנים. מדובר במלאכה ממושכת וקשה. עתה מובנת גזרתו של פרעה שלא לספק לבני ישראל תבן וכך הם נאלצו לתור אחרי הקש בכל ארץ מצרים ולהכין ממנו תבן: "לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן" (שמות ה, יב). מכאן הביטוי בימינו "לקושש קש", במשמעות של פחיתות וזלזול, לחפש אמצעים בתנאים דלים וקשים.
המספוא הוא שם כללי לירק ולגרעינים הניתנים מזון לבהמות. לדעת רס"ג המתרגם לערבית בשם "קת", מדובר בשם ספציפי לאספסת .(Medicago) אחד מצמחי המספוא החשובים ביותר במזרח הקרוב בעת העתיקה היה בקית הכרשינה (Vicia ervilia), כפי שנזכר במקורות ההיסטורים ובממצא הבוטנו-ארכאולוגי. זהו מין קטנית עשיר בחלבון שגידלוהו בעיקר כמספוא לבקר ובשעת הדחק כמאכל לאדם. כך נזכר במשנה: "כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולתרנגולים" (תרומות ט, ט).
קש ותבן הוא מזון שערכו התזונתי יחסית מועט. לעומת זאת, ערכו האנרגטי של המספוא רב יותר, מכיל יותר חלבון, שומן ומינרלים שונים, בעיקר הגרגרים המהווים מזון מרוכז. מזון זה יקר יותר. כאשר בני יעקב נוסעים למצרים הם מצטיידים רק במספוא שהיה נתון בשקים (בראשית מב, כז). החמורים יכולים לאכול קש ותבן בדרך באופן מזדמן; מדובר במזון התופס נפח רב שאינו מתאים למסע ממושך. לעומת זאת, מה שנדרש להם למסעם הארוך היה מספוא, דהיינו אספקת מזון מרוכז שלא תפס נפח רב.
רבקה התגלתה כמכניסת אורחים שפועלת בדרכו של אברהם; בזריזות ("ותמהר ותרד…ותמהר ותער… ותרץ עוד…"), אבל גם בנדיבות רבה: "ותאמר אליו: גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון" (כד, כה). הפסוק מדגיש שהיא אינה חסה על ממון משפחתה ומציעה מספוא רב, שערכו התזונתי והכספי רב.
(חיי שרה תשפ"א)