אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
האם יכול אדם להיות תלמיד לאדם שמעולם לא פגש ולא הכיר באופן אישי?
כך חשתי השבוע, כרבים אחרים, למשמע הבשורה על פטירתו של הרב פרופ' לורד יונתן זקס זצ"ל.
לצערי, מעולם לא זכיתי לפגוש אותו אישית, אך כבר שנים שאני, כמו רבים וטובים ברחבי העולם היהודי וגם בעולם הלא יהודי, זכיתי לפגוש אותו דרך כתביו, פירושיו, הגותו, ויכולתו לחבר, לנסח, להרכיב, לפרק, להעמיק ולהנגיש רוחב ועומק, פרשנות ואומנות, אמונה ופילוסופיה, פסיכולוגיה ואתיקה, שירה וחז"ל, והכל מחובר שזור וקשור זה לזה.
מילותיו [בתרגומו המשובח של צור ארליך] היו מדויקות, מאתגרות, ומרוממות.
"היהדות היא הכשרה מתמדת בראיית החיים כבלתי מובנים מאליהם. עם ישראל נולד מתוך עבדות כדי שיעריך את החירות. הוא נותר תמיד עם קטן כדי שידע שהעוצמה טמונה לא במספרים אלא באמונה המולידה אומץ. אבותינו הלכו בגיא צלמוות כדי שאנו לא נשכח אף פעם את קדושת החיים".
הרב זקס, מגדולי ענקי הרוח ואנשי ההגות המקוריים שהיו לעם היהודי בדור האחרון, היה שילוב נדיר של רב אורתודוקסי- הרב הראשי לאנגליה, פרופסור ומרצה בחסד באוניברסיטאות, איש שזכה בפרסים יוקרתיים רבים על ספריו, על מנהיגותו ועשייתו הציבורית, לורד בבית הלורדים האנגלי, זכה לתואר אבירות ממלכת אנגליה, חברם ויועצם הקרוב של ראשי ממשלה רבים באנגליה ומחוצה לה.
עשרות ספריו העוסקים בהגות, בפילוסופיה, במוסר ואתיקה, במחשבת ישראל ובאומנות, תוך שילוב של ידע תורני, עם ידע רחב ועומק מדהים בתחומי מדע, אומנות, שירה, מוזיקה ועוד, ניחנים ביכולת הנדירה לחבר בין אנשים, תרבויות, אמונות, אומנויות, השקפות, דתות, אסכולות, ותחומי דעת שונים.
לא פגשנו אותו אישית- ועם זאת אנו תלמידיו. גופו הסתלק מאיתנו השבוע, אך תורתו, חוכמתו, ערכיו, ספריו, הגותו ומשנתו ימשיכו להיות נוכחים ומשפיעים בעולמה של היהדות ובחלל העולם כולו עוד דורות רבים.
"ההקשבה היא ליבה של מערכת יחסים. אנו מקשיבים משמע אנו פתוחים לזולת, אנו מכבדים אותו, אכפת לנו מה הוא חושב ומה הוא מרגיש. אנו מקשיבים משמע אנו מרשים לזולתנו להיות כן ולומר את אשר על ליבו, גם אם אנו מסתכנים בשמיעת דברים לא נעימים. הורה טוב מקשיב לילדו. מעסיק טוב מקשיב לעובדיו. חברה מסחרית טובה מקשיבה ללקוחות. מנהיג טוב מקשיב למונהגיו. ההקשבה איננה מבטאת הסכמה כי אם אכפתיות. ההקשבה היא האקלים שהאהבה והכבוד צומחים בו" [הרב יונתן זקס זצ"ל].
(חיי שרה תשפ"א)
