ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)חגי לובר, בן 50. שחקן, מחזאי, במאי תיאטרון, מורה למשחק ומייסד ומנכ"ל התיאטרון ובית הספר למשחק אספקלריא
מהישיבה לתיאטרון
עלי המציאו את הפנינה ביידיש 'האדם מתכנן וה' צוחק'. לא חלמתי להיות שחקן. תיאטרון היה רחוק ממני ונחשב כבזבוז זמן בעולם שבו גדלתי. למדתי בישיבת מרכז הרב 11 שנים ותכננתי להיות רב גדול בישראל. ופתאום קרתה לי 'תאונת תיאטרון', נשאבתי לעולם הזה, והשאר היסטוריה…
תיאטרון יהודי
תיאטרון יהודי זה הפוך מתיאטרון דתי. זה לא תיאטרון שמנסה להתגבר על מגבלות ואיסורים שהטילה עליו ההלכה הסגפנית, אלא תיאטרון שיוצר מתוך עומקים אינסופיים של עולמות רוחניים מלאי אור. במובן הזה תיאטרון חילוני יכול רק לגרד את שכבת המציאות המוכרת וזה כל כך מוגבל ומשעמם
בתיאטרון יהודי יכולים להיות שירת נשים ובגדים לא צנועים?
האם אפשר להגיש סטייקים באירוע של טבעונים? עולמות הרוח של היהדות יכולים להתבטא רק בשפה יהודית שאינה כוללת חוסר צניעות, מאכלים לא כשרים, חילול שבת וכו'. מי שעושה כך מדבר בשפה אחרת, לא יהודית. אנחנו מנסים לעשות יצירה יהודית וזה לא הולך ביחד
לימודי תיאטרון ייעודיים למגזר הדתי
לא צריך. כולם מוזמנים ללמוד אצלנו בבית הספר למשחק – דתיים, חילוניים, גויים ויהודיים
הנושא הכי רגיש שהצגה שלכם עסקה בו
שברי לוחות – אדם צעיר בשיא כוחו מתמודד בסתר עם מחלת הדימנסיה. רוצו לראות
נושאים שלא תעסקו בהם?
לא עולה בדעתי. כשאני סוקר את מאות ההצגות שהרצנו עד היום אני רואה התייחסות לשלל נושאים – חברתיים, אישיים, דתיים, ממש הכל
ההצגה הכי מצליחה
להצגה יוסילי זמיר שסיימתי עכשיו לביים יש פוטנציאל להצלחה מצויינת. עם שילוב מיוחד של משחק וחזנות – מחזנר
הדבר הכי מעצבן שקהל עושה בהצגה
ליהנות מההצגה מאד, להלל ולשבח, ובכל זאת לא לקנות מנוי שנתי
סיפור מוזר שקרה באחת ההצגות
בהצגה שלנו 'סוף הדרך' ניגש אלינו בחור ואמר שכל ההצגה היא עליו. השם שלו, של אבא שלו, של אמא שלו, של אחותו ואחיו – זהים לחלוטין לשמות של הדמויות בהצגה. וכמו הגיבור גם הוא היה מכור לסמים וברח מהבית ואבא שלו בא לחפש אותו. היה מדהים
דמות שתמיד חלמת לשחק
לפני שלוש שנים הגשמתי את החלום ואני משחק את כל הדמויות בהצגת היחיד 'יהודי ביער'. הצגה מדהימה על שואה ונקמה על פי פואמה של אצ"ג
עד כמה דתיים עובדים בתחום המשחק והתיאטרון?
הרבה יותר ממה שהיה כשהקמתי את התאטרון לפני עשרים שנה וזה הולך וגדל. לאט לאט אנשים מרשים לעצמם לעבוד במה שהם אוהבים. אנחנו "ציידים" של כשרונות ורבים מבוגרי בית הספר שלנו ממשיכים בתחום
