רבקה בת בתואל

שלמה המלך אומר: "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים" [קהלת ז ה]. יש המסבירים את דברי שלמה בדרך זו: טוב לשמוע גערה מחכם כזה שהוא עצמו בעבר שמע שיר כסילים, כי הוא מכיר ויודע את המתרחש בעולם הכסילים, לעומת חכם שאינו מכיר את עולם הכסילים, שגערתו תהיה פעמים רבות תלושה מן המציאות. בהבחנה הזו היה יתרון לרבקה על יצחק. יצחק אבינו חי וגדל בביתם של אברהם ושרה, בית שהטוב והחסד שררו בו, והוא לא נפגש בסביבתו הקרובה באנשים שליליים. על כן היה רחוק בעיניו ליחס לבני אדם תכונות של רוע ומרמה, ומפני זה הצליח עשו לצוד בפיו את אביו שאהבו. ואילו רבקה, שגדלה וחיה בביתם של בתואל ולבן, בית מלא שקרים ורמאות, היא הכירה מקרוב את התככנות והצביעות, ובקלות הבחינה בהתנהלות המפותלת של עשו, וידעה לזהות נכון את אופיים של עשו ושל יעקב, היא שנתנה את מלוא אהבתה לבנה יעקב.

"מדרש הגדול" [כה כח] שואל: "וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשה עשו שהן כעורין ומפני מה אהבו? אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד כדי לקרבו ולמושכו, שהרי קל וחומר, אם כשהוא אוהבו מעשיו מקולקלין, אילו שנאו וריחקו על אחת כמה וכמה. ואמרו רבותינו: 'לעולם תהא ימין מקרבת ושמאל דוחה' לכך נאמר: 'ויאהב יצחק את עשו'". גם ה"ספורנו" סובר שאמנם יצחק לא הכיר בגודל רשעו של עשו, אבל יצחק הכיר בעדיפותו של יעקב, והראיה שכאשר ביקש יצחק לברך את יעקב לא ביקש ממנו דבר אלא ברכו תיכף, מה שאין כן עשו, שלא היה ראוי מצד עצמו לברכה, על כן ביקש ממנו אביו שיעשה לו מטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב, ובזה תחול עליו הברכה.

אם כך, מדוע למרות שידע יצחק ביתרונו של יעקב, מדוע בכל זאת מברך יצחק את עשו בברכת: "הווה גביר לאחיך"? ומסביר הספורנו: "כי יצחק חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, אלא שיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו בענייני השררות והבלי הנפסדים".

גם החתם סופר סובר שיצחק נתן אימון בעשו, אלא טעה וחשב שעשו מכיר ערך התורה והמצוות, ולכן יספק ליעקב את צרכיו הגשמיים שיוכל לעסוק בתורה ועבודה כמו שנהגו יששכר וזבולון. ואילו רבקה ידעה שאם עשו יהיה השולט על אמצעי העולם הזה לא תהיה ליעקב האפשרות לעבוד את ה' וללמוד תורה, ולכך סיבבה שיצחק יברך בברכות העולם הזה את יעקב.