ציד בפיו – לקראת בחירות

מערכות היחסים וההתרחשות בתוך משפחת יצחק ורבקה, בין ההורים לבניהם ובין הבנים לבין עצמם מעלות מספר תמיהות. נתמקד באחת מהן: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה כז). כיצד נסביר שיצחק אוהב את עשיו ולא את יעקב?! במיוחד אם הסיבה: 'כי ציד בפיו', מה מרשים בכך את יצחק?! והאם זאת סיבה מספקת להעדיף אותו על יעקב 'איש תם יושב אהלים'?! וכן האם 'איש ציד איש שדה' מתאר עיסוק של עשיו או תכונה שלו?

חכמים ראו בביטוי הזה שתי משמעויות: "'יודע ציד' – לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא היאך מעשרין את המלח? ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצות! 'איש שדה' – כמשמעו, אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות" (רש"י שם). עפ"י הפשט – עיסוקו היה ציד, אולם האם בשל כך העריך אותו יצחק? והדרש – שהיה רמאי ומניפולטור, והשמיע ליצחק מה שיאהב לשמוע ולהעריך, ובכך שבה את ליבו: "מהו 'כי ציד בפיו' היה צד את יצחק הצדיק בפיו וכו'. כשהיה בא עשו מן החוץ היה אומר לאביו: אבא המלח מהו שתהא חייבת במעשר? והיה תמה יצחק ואומר ראה בני זה כמה (מ)דקדק במצות?! והיה אומר לו אביו בני היכן היית היום הזה? והוא אומר לו בבית התלמוד! לא כך הוא הלכה מן כך וכך, לא כך איסורו, לא כך התירו? ומתוך דברים אלו הוה צדו בפיו, על כן אהבו" (תנחומא תולדות ח). וכיצד ידע הרמאי מה נאמר בבית המדרש? "היה עשיו הולך לאחורי המדרשות ושומע מה שהן אומרין מאחורי המדרש, ובא אל  אביו ואמר לו וכו'" (מכת"י, תו"ש בראשית כה קעה).

בניגוד למניפולציות של עשיו, 'יעקב איש תם' שקוף ואמין, ולכן רבקה אוהבת אותו: "תם – אינו בקי בכל אלה אלא כליבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם" (רש"י שם).

יש שהתקשה לקבל שיצחק נפל קרבן למניפולציות של עשיו: "וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשה עשו שהן כעורין?! וכו', ומפני מה אהבו?! אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד, כדי לקרבו ולמשכו! שהרי קל וחומר, אם כשהוא אוהבו מעשיו מקולקלין, אילו שנאו וריחקו על אחת כמה וכמה, ואמרו רבותינו: 'לעולם תהא ימין מקרבת ושמאל דוחה'" (מדה"ג בראשית כה כח).

ריח של בחירות באוויר. 'ציד בפיו' הוא אחד ממאפייני העולם הפוליטי, בכלל, ולפני בחירות בפרט. המועמדים מנסים 'לצוד' בפיהם את המצביעים. "ציד בפיו  – כלומר יש לו יכולת הדיבור עם כל אומה לפי אופן דיבורם ולפי חוקיהם ומנהגיהם הנפוצים וכו'" (ילקוט תימני כת"י, תו"ש קפ). הם משמיעים לכל ציבור את מה שהם חושבים שהוא רוצה לשמוע, ומפזרים הבטחות שאין להם כוונה לקיים. רק  תמימים מבין השומעים אכן מאמינים שיש ערך להבטחות הללו.

הציבור צמא לתום, ליושר ולאמינות מנהיגיו. מצפה למנהיגות שניתן לסמוך עליה שתקיים את אשר היא מבטיחה. כזו שאומרת את האמת גם כאשר היא כואבת ולבוחרים לא נעים לשמוע. אבל הם יודעים שהיא נאמרת מתוך כוונה לעשות את הדבר הנכון, גם אם הוא לא פופולרי.