ד"ר יצחק קניגסברגהבדל בולט אנו מוצאים בין נישואי יצחק לנישואי אברהם ויעקב. יצחק, הגם שאשתו הייתה עקרה, הוא נשאר נאמן לה, ובתפילה משותפת הקב"ה נעתר להם: "וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ", ולזאת ייקרא מונוגמיה- נישואין לבת זוג אחת. במקרים דומים של עקרות הנשים, ובעצתן, אברהם ויעקב נשאו לנשים את שפחותיהן, ולזאת ייקרא פוליגמיה– נישואין לכמה בנות זוג בו זמנית.
מתוך שמעשי אבות סימן לבנים, נראה, לכאורה, שהתורה אינה מעדיפה את אחת מצורות חיי הנישואין- מונוגמיה או פוליגמיה. במעשה הבריאה המונוגמיה מופיעה כמצב אידיאלי: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"– אדם וחוה, ולא: זכר ונקבות ברא אותם. להוציא את למך שהיו לו שתי נשים, המונוגמיה המשיכה אצל נח ובניו וגם אצל החיות שנכנסו אליו לתיבה: "שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ" (שם ז'). מלכי ישראל, כדוגמת דוד ורחבעם, נשאו נשים רבות. הגדיל לעשות המלך שלמה שהיו לו שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים- פוליגמיה רבתית.
התורה מתייחסת למצב שבו לגבר יש יותר מאישה אחת: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה" וגו' ומגדירה את הזכויות המגיעות לכל אחת מהן. בספרות חז"ל בתקופת התלמוד ישנן הסתייגויות וסייגים לנישואי פוליגמיה, אך אין איסור גורף לצורת נישואין זאת.
הרמב"ם (אישות יד',ג') קבע להלכה: "נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא שיהא יכול ליתן לכל אחת ואחת שאר כסות ועונה".
השינוי הגדול בא בתקופתו של רבנו גרשום מאור הגולה שחי במאה ה-11. הוא אסר באיסור מוחלט לשאת יותר מאישה אחת וקבע חרם למי שעובר על איסור זה, הוא חרם דרבנו גרשום. חרם זה חייב את יהדות אשכנז ולא את יהדות ספרד. יש הטוענים שהוא תיקן זאת מחשש שאדם ישא אישה במדינה זו וילך וישא אישה במדינה אחרת, שמא יזדווגו הבנים זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו, ולכן גזר כן בהיותנו בגלות שלא יישא אדם שתי נשים אף באותה מדינה.
הרבנות הראשית לישראל אימצה תקנה זאת והיא מעוגנת גם בחוק המדינה. במקרים מאד מיוחדים מותר לשאת אישה שניה בהסכמת 100 רבנים.
מחקרי השוואה בין האדם לחי בטבע העלו שהסיבות שבגללן תהיה העדפה למונוגמיה או לפוליגמיה תהיינה תלויות ביתרונות הגנטיים, הכלכליים, החברתיים וכו' שכל אחת מהן תעניק לתא המשפחתי.
מחקר מדעי חדש (שנעשה בערב הסעודית) מצא כי ריבוי נשים– פוליגמיה, מביא גם לריבוי של מחלות לב. (תולדות תשע"ח)
