'אינטרס' הוא מושג מתחום מדעי החברה. בבסיס המושג טמון הרעיון לפיו, 'אינטרס' הוא, על פי רוב, המניע המרכזי של האדם הפרטי או קבוצה שעניינו השגת יעד או מטרה מוגדרת. לטובת השגת האינטרס נכון בעל האינטרס לבצע פעולות מעשיות ולהשקיע משאבים. לעיתים גם כל הדרכים להסגת היעד הופכות להיות כשרות. לא פעם נתפס ונקשר שמו של ה'אינטרס' כדבר שלילי.
העוקב אחר המתואר בפרשת השבוע שלנו והמגולל את קורות יעקב בבית לבן, אינו יכול שלא לחוש בהתנהלות ובמהלכים אינטרסנטים של כולם. חלקם לגיטימיים יותר חלקם פחות, יש כאלו שניתן לקבל כי הם אולי מתבקשים ויש כאלו שהנפש חשה באי נוחות איתם.
אין זה נכון לקבוע קטיגורית שאינטרס הוא דבר שלילי, ויכול שאינטרס יהיה גם אינטרס חיובי. וכאן עולה השאלה איך אדם יכול לדעת האם האינטרסים שלמענם הוא משתדל, הם אכן ראויים וטובים.
שאלה מורכבת, שההכרעה בה תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ובכל זאת, נבקש לשרטט את תחילתם של קווי גבול בשאלה זו. נתחיל בתשובה שכתב החת"ם סופר לתלמידו הוא קבע שעל האדם חלות שתי חובות מרכזיות. וכך הוא כותב: "והייתם נקיים מה' ומישראל ושני חובות אלו נקיות מה' יתברך והנקיות מישראל עמו הם שני רוכבים צמדים על גבנו ויותר אפשרי לצאת ידי החוב הראשון היינו ידי שמים יותר הרבה ויותר מלצאת ידי הבריות כי הם חושבים מחשבות זרות".
ממשיך החתם סופר ומורה לתלמידו להתרחק מכל אדם שפיו וליבו אינם שווים, וכך הוא כותב: "ולא זה בלבד עמי הארץ והמון עם אלא לומדי תורה ואפי' רבנים כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו הסר רגלך מנתיבו", ההתרחקות מאנשים שאינם ישרים אינה חלה רק מקום שהאדם הוא אחד האדם, לתפיסתו של החתם סופר ההתרחקות צריכה להיות מכל מי שאוחז בגישה זו, לרבות אם הם תלמידי חכמים או רבנים.
מכאן ששאלת מיקומו הנכון של ה'אינטרס' על הציר הערכי צריכה להתחיל בשאלה הפשוטה האם מדובר באינטרס שנובע ממקום של יושר ואמת או שהאינטרס נועד להגשים אינטרסים זרים. מהו 'אינטרס זר', התשובה, בעיני פשוטה, ככל שאדם מציב את החסד והאחר במרכז הרי שמדובר באינטרס חיובי, וככל שהאדם מניח את עצמו במרכז ומבקש לקדם את ענייניו, זה פחות חיובי.
(ויצא תשפ"א)