תאומים

יעקב ועשיו היו תאומים. לא תאומים זהים – שמקורם מאותה ביצית מופרית ודמיונם הגנטי מושלם, אלא "תאומי אחווה" – תוצר של הפריית שתי ביציות שונות על ידי שני תאי זרע, אחים רגילים אך בני אותו גיל.

אף אני תאומה (ודווקא זהה). ופרט ביוגרפי זה, אם אחפוץ בכך או לא, עיצב ומעצב במידה רבה את השקפת עולמי במגוון נושאים, את בחירותיי – המקצועיות והאישיות, את תחביביי והתנהגותי.

מורכב ומאתגר להיות תאום. לגדול תמיד בצמוד לאדם נוסף, לנוע בין רצון להיות יחד, כגוף אחד, לבין צורך עמוק בהגדרה עצמית ובהיפרדות.

בספרות הפסיכולוגית מוכרת משאלה שמביעים ילדים לאח/ אחות תאומה שיפיגו את בדידותם, שיבינו אותם במדויק ושיעצימו את נִראוּתם ואת הישגיהם (מעין "מכפיל כוח"). על פי רוב משאלה זו אינה לוקחת בחשבון את רגעי היריבות, הקנאה והצורך המתמיד בחלוקת משאבים.

שונותם ויריבותם של יעקב ועשיו מודגשות בפרשתנו ועניין זה מעלה בי הרהורים לגבי מידת השפעת השוני/הדמיון הגנטי על התפתחות היריבות ולחילופין- תרומתה האקטיבית של הסביבה לעיצוב מערכת היחסים האחאִית (אחים).

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (בראשית כ"ה, כ"ב). תחילתם של יעקב ועשיו בהתרוצצות. אמם, רבקה, חווה תנועה זו כסכנה – ומתפללת.

"ויֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כ"ג). תגובת ה' מספקת אבחנה טרום לידתית: פרידה והיררכיה.

"וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ". רגע של דמיון ואחווה, מתנפץ בלידה: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" (כ"ה- כ"ו). המראה השונה, הסדר ואופן היציאה מן הרחם ומתן השמות, חורצים: תחרות.

"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו… וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב" (כ"ז -כ"ח).

קשה לדעת כיצד היו האחים מתפתחים לו רבקה לא הייתה חוששת מן ההתרוצצות ולולא שמעה מה תהא אחריתם. ספק גם למה היו הופכים להיות לו קיבלו מהוריהם יחס מאוזן ואחר.

יריבות בין תאומים/אחים, הנה תופעה שכיחה וטבעית. לעיתים – ברירת מחדל, אך לתפישתי – בהחלט לא גזירת גורל. (תולדות תשפ)