הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
קשה להגדיר מהו בדיוק כבוד. למושג הזה יש משמעות כפולה: תכונה עצמית של אנשים, ישויות או עצמים שונים, וההתנהגות שאותה תכונה דורשת מהם ומאחרים ביחס אליהם. הכבוד בתור תכונה הנו סוג של מעלה, רוממות, אצילות או חשיבות, ומי שיש לו כבוד, צריך להתנהג בצורה ראויה, השומרת על אותו כבוד, וכך גם אחרים צריכים להתנהג כלפיו.
כבודו של האדם הוא חייו. כל אדם חייב לזכות לפחות לכבוד בסיסי מהסובבים אותו, והשפלה ופגיעה בכבודו יכולה להיות קשה וכואבת יותר ממוות. אפשר לומר ש"כבוד" קשור ל"כובד": הוא מכביד על האדם, ומעניק לקיומו משקל ומשמעות גדולים יותר מאשר עצם הקיום וההישרדות. לבעלי חיים, ככל הידוע לנו, תחושת כבוד. קיימים אצלם לפעמים מעמדות חברתיים, אבל הללו קשורים לסדרי קדימויות בצרכים הפיזיים, לא לכבוד כשלעצמו. לעומת זאת בני אדם מוכנים לשלם מחירים כבדים כדי לשמור על כבודם, כל אחד לפי מעמדו והתרבות בה הוא חי. יש תרבויות בהן לכבוד יש חשיבות עליונה, ואנשים יהיו מוכנים לאבד את ממונם ואת חייהם כדי לשמור על כבודם. אבירים, סמוראים, אנשי אצולה ואריסטוקרטים פעלו לפי קודי כבוד נוקשים ביותר לאורך ההיסטוריה, והיו מוכנים להרוג ולהיהרג בשל פגיעה בכבודם. ככל שמעמדו של אדם גבוה יותר, כך הציפיות והדרישות ממנו גבוהות יותר: אינן דומות חובותיה של מלכת אנגליה לאלה של פועל פשוט.
אחד הביטויים המובהקים של הכבוד הוא הבגדים, "המכבידים" על האדם ובמקרים רבים אינם מביאים תועלת מעשית, אולם עצם לבישתם מבדילה את האדם מבעלי החיים, ומציינת את חשיבותו וכבודו של הלובש בהתאם לאיכותם. ואכן בגמרא מסופר על ר' יוחנן שהיה קורה לבגדיו "מכבדותי" (שבת קיג, ב). מלבד זאת יש סוגי מעשים, התנהגות ואף דיבורים והתבטאויות שאינם מכובדים, וככל שהאדם נכבד יותר כך מצפים ממנו להקפיד באלה יותר, וכך גם מצפים מאחרים ביחס אליו. להיות מכובד זה מכביד, זה בא על חשבון החופש והשחרור, אבל זה בדיוק הרעיון של הכבוד – לא להיות סתם בעלי חיים העושים ככל העולה על רוחם, אלא משהו נעלה יותר. מי ששואל בשביל מה צריך כבוד, כנראה כבר איבד את כבודו, משום שהכבוד אינו אמצעי למשהו אחר אלא מעלה עצמית.
(וישב תשפ"א)
