סותמי הבארות ושורפי היערות

אם יש את נפשנו לדעת את שורשיה של האנטישמיות ושל שנאת ישראל לדורותיה, עיון קצר בפרשת השבוע ייתן לנו אולי קצה חוט ומעט תובנה על שורשיה של שנאה בלתי מובנת זו.
יצחק אבינו מגיע לדרום הארץ. אי-שם לאזור מערב הנגב, ארץ גרר. השנה היא שנה קשה, המקום הוא מקום קשה, וארץ הנגב תמיד משוועת למים ולהפרחת השממה.
יצחק אבינו אינו מתבכיין ולא מתקפל לנוכח האתגרים החקלאיים. הוא מחליט להפשיל שרוולים ולצאת לעבוד ולזרוע: " וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה' ". יצחק משלב עבודה חקלאית חרוצה ביחד עם אמונה גדולה בקב"ה- והנה- בניגוד לכל התחזיות והפרשנויות- הולך לו. הוא עושה חיל, מפריח את השממה, ואת הסביבה.
תגובת הסביבה הפוכה מהצפוי. הוא מצליח יותר ויותר –" וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד. וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה.. ". האזור כולו נהנה ממנו- בפרנסה, בעבודה, בפיתוח, אלא שבמקום זאת הוא נתקל ביחס עוין של קנאה: " וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים ".
יצחק ממשיך בעקשנות יהודית טיפוסית לחפור בארות מים, ולהביא חיים למדבר. לא רק להנאת וטובת עצמו, אלא כל באי המדבר ויושביו יתברכו בו. פעם אחר פעם יצחק חופר, ופעם אחר פעם הפלישתים סותמים. הם יעדיפו למות בצמא, להתייבש בחום- העיקר שגם ליצחק לא יהיה. זה כבר שידרוג של הקנאה למצב נפשי הרבה יותר חמור- שנאה: " וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם".
הקנאה עברה לשנאה, והקנאות יוצרת את השהידים הראשונים. אלה שמוכנים להתאבד העיקר שלך לא יהיו מים. הם יסתמו בארות מים ויאמללו את כל הנגב , וזה ממש לא אכפת להם. שילדיהם ימותו בצמא- הם ימשיכו לסתום את הבארות.
יצחק זורע – והם מחריבים. יצחק קוצר – והם מחריבים.. יצחק נוטע – והם שורפים. יצחק אוהב והם שונאים.
ואחרי הכל עוד יש להם עזות מצח לבוא ובמתק שפתיים מלא חנופה וצביעות לומר: " ..וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ… כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם..". ממש. שיר השלום בהתגלמותו. אין גבול לציניות.
והשאלה הנוקבת והקיומית עומדת תלויה בחלל האנושות מני אז עד עתה- למה בעצם שונאים אותנו – מאז ולתמיד? הרי בסך הכל הבאנו כמו יצחק ברכה לאנושות. תרמנו לאנושות חקלאות וחכמה, מקבלי פרס נובל ומפריחי שממה, מחקר והשכלה, תרמנו לאנושות את התורה. בסך הכל הביאה היהדות ברכה וטוב ליושבי כדור הארץ, הרבה מעל ומעבר לגודלה היחסי בעולם- אז למה שונאים אותנו כל כך? הם באמת עשינו כל כך רע לאנושות- עד כדי כך שהדביקו עלינו כל כך הרבה עלילות ופוגרומים, עלילות דם וגירושים, סתימת בארות וחרמות, שואות והשפלות?
כנראה ששורשי השנאה והשהידיות הזו עמוקים ויסודיים יותר מאשר סתם עוד סכסוך מקומי, פוליטי או כלכלי.
שנאתם כל כך גדולה שהם מוכנים לאמלל ולהרעיב את בני עמם שלהם, את ילדיהם שלהם- העיקר שליצחק ובניו לא יהיה.
זו תופעה פתולוגית-על ואל-אנושית המצריכה עיון ולימוד גדול. פירותיה ושיאה היו אולי בשואה בהשמדה של שישה מיליון, אך שורשיה טמונים ונעוצים במעמקי הפרשה ואדמת הנגב.
זו מלחמה היסטורית נצחית וקיומית, מהותית אמונית גדולה ונוקבת בין שתי ישויות בעולם המייצגות דבר והיפוכו. זו באה עם באר המים וזו באה לסתום אותם. זו באה לטעת- וזו באה לשרוף ולעקור נטוע.
(תולדות תשעז)