יוסי רוזנשטיין (צייר)
כלל גדול הוא "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" וכידוע התורה נדרשת בארבעה דרכים, פ.ר.ד.ס פשט, רמז, דרש, סוד. למרות שהפשט בפרשה זו הוא קשה ותמוה עלינו להבינו מעט יותר לעומק. לדעתי בכדי להבין את הפרשה כראוי יש לזכור דבר חשוב ובסיסי, ליעקב ולבניו היה ידוע בוודאי את מה שאמר הקב"ה לסבא שלו אברהם בברית בין הבתרים: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט'ו י'ג). וכך כותב רש"י על הפסוק "כי גר יהיה זרעך – משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים – ארבע מאות שנה". מרגע שנולד יצחק בגרר החל מניין גלות ארבע מאות השנים. אך, "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" לא התקיים בהם, כי הם עדיין היו בכנען ארץ אבותיהם ולא "בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם". מצב זה היה יכול להמשיך עוד שנים רבות. והגזרה "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" הייתה מתקיימת רק בארבע הדורות האחרונים.
עכשיו נחזור לפרשת יוסף ואחיו. "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית ל'ז ג') כאן נשאלת השאלה, מה ראה יעקב להראות לכל את גודל אהבתו ליוסף ובכך לגרום לקנאת אחים? כבר למדנו במסכת שבת: "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". המהר"ם מפרש, שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק. זה המפתח להבנת פרשת מכירת יוסף.
אלא מסתבר שיעקב עשה ליוסף כתונת פסים לא מסיבת אהבתו היתרה ליוסף, אלא יעקב ראה ברוח קדשו את מהלכי יוסף ולכן עשה לו כתונת פסים בכדי להודיעו שיזהר במעשיו. כתונת הפסים הייתה מעין רמז לבאות: "פסים פ'-פוטיפר, ס'-סוחרים, י'-ישמעאלים מ'-מדינים" (מדרש תנחומא וישב ד'). ובגימטריה: "פ" שמונים שנות מלוכה במצרים, "סים" מאה ועשר שנות חיי יוסף. "פסים" בגימטריה 190 בדיוק כמו "ויחי יוסף".
אם כן, כתונת זו הייתה מבחינת "וראיתם אותה וזכרתם", ואם כך קשה להבין מה ראו אחיו לשנא אותו כל כך? יוסף שהיה ילד בן שבע עשרה שנה, מלשין עליהם ומספר להם את חלומותיו, והם שונאים אותו עד ש- "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית ל'ז ד') שבגימטריה 1495 כמנין "וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם" (תהילים ק'ו י'ח)? מדוע הם לא רואים בזה סתם מעשה נערות?
ננסה לבחון את הדבר מזווית שונה. יוסף, שכאמור היה רק נער, מגיע ללמדם תורה שנאמר "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית ל'ז ב') ובגימטריה 1386 כמנין "לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם" (תהילים ל'ד י'ב), למרות שכולם נחשבים לצדיקים גמורים ויודעים יותר ממנו, ויוסף כביכול ממשיך להקניט אותם ומספר להם שהוא עומד למלוך עליהם.
אלא מכאן מסתבר שיוסף קיבל נבואות בחלומותיו, ולכן היה חייב לספרם לאחיו כי זו חובת הנביאים "הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם" (ירמיהו כ'ג כ'ח). "הַנָּבִיא אֲשֶׁר-אִתּוֹ חֲלוֹם" בגימטריה 1060 כמנין "כתנת פסים". ומה בחלום: "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" (בראשית ל'ז ז') בגימטריה 888 כמנין "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף" (בראשית מ'ט כ'ב), וכמניין "אוֹר לעם ישראל". המשך החלום "וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם" בגימטריה 1134 כמניין "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (בראשית ל' ב').
כאמור, יעקב ובניו רצו שהגלות ללא עבודת הפרך תמשך עד לסיום שלוש מאות ושבעים שנה, ורק אז הדור האחרון יהיה חייב לרדת למצרים ולסבול עד לגאולתם. לכן כשבא יוסף ומספר להם שהוא עומד למשול עליהם ועל אביהם, לספר דבר שכזה זו כבר עזות פנים. מאידך אם החלומות שלו הכן יתגשמו, ברור שהדבר יקרה בארץ אחרת כי בארץ כנען יעקב הוא האב המושל ושם תחל מייד הגזרה והם מבינים שעצם קיומו של יוסף מקרב את הגזרה של "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" וזה היה הגורם המכריע לשנאתם.
עיון קצר בפרשה מגלה שלא כתוב שהאחים קינאו ביוסף בגלל אהבת יעקב או כותונת הפסים, או בגלל הגאווה שבחלומותיו, כי בזה לא היה מה לקנא כי הם בעצמם כבר אבות לילדים. אך כאשר יוסף סיפר את החלומות לאביו ואֶחָיו ואביהם גוער בו ואומר "וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (שם ל'ז י') ובגימטריה 3164 כמניין "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה" (שם מ'א י'ג), מיד "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר" (שם ל'ז י'א), ורבותינו למדו מכאן (ברכות נ'ה.) שאין חלום בלא דברים בטלים, ועל כך קינאו בו, כיוון שאביהם שמר את הדבר ונכנע לגזרה והמשיך לאהוב את יוסף למרות שהוא מקרב את הגזרה של "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם". "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו" בגימטריה 206 כמנין "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב" (בראשית כ'ט י'ח).
לאחר שיעקב הבין כי נגזרה גזרה בשמים ואין לדחותה, אמר יעקב ליוסף לך ראה מה שלום אחיך, ומינה אותו להיות שליח מצווה, כי שליחי מצווה אינם ניזוקים -בדיוק כמו שיצחק עשה לו. "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה" (שם ל'ז י'ד) בגימטריה 3896 כמנין "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ-כָף" (ישעיהו, נ'ה י'ב).
כבר כאן נרמזת ירידת בני ישראל למצרים. "לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר" בגימטריה 2631 כמניין "וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ" (בראשית מ'ו ל'ב).
"וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתו" (שם ל'ז י'ח) כותב הרמב"ן: היו חושבים להמית אותו בנכליהם אשר יתנכלו בטרם יקרב אליהם, ולא יצטרכו הם לשפוך דמו בידיהם. וכך אמרו בבראשית רבא (ד' י'ד) נשסה בו את הכלבים, ואולי עשו כן ולא עלתה בידם. וכאשר ראו כי קרב אליהם ולא יכלו להמיתו בנכליהם, אמרו איש אל אחיו הנה בא אלינו ועתה נהרגהו אנחנו. "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתו" בגימטריה 1420 כמניין "ַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם" (תהילים ק'ו מ'א), רמז לעשרה הרוגי מלכות שמתו על קידוש ה' בכדי לכפר על מכירת יוסף.
כשהאחים רואים את יוסף מרחוק כבר זומנה למקום אורחת ישמעאלים בכדי שיוסף לא יסבול, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית ל'ז י'ט), ובגימטריה 1331 כמנין "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד" (שם ל'ז כ'ה), וכמנין "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף" (שם מ' ד') -רמז לירידתו לבית הסוהר במצרים, וכמנין "ברית בין הבתרים" -רמז על הקשר בין יוסף לגלות מצרים שממנה חששו האחים.
כשיוסף הגיע לאחים, חלקם החליט להרוג אותו "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" (שם ל'ז כ'). "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" בגימטריה 331 כמנין "וַיִּחַר אַף ה'" (במדבר ל'ב י') וזה היה חטאם. לאחר מכן החליטו להשליכו לבור "וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל'ז כ'ד) ובגימטריה 1669 כמנין "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר" (תהילים ק'ה ט'ז), רמז מדוע החלו שבע שנות רעב.
"לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (בראשית ל'ז כ'ז). כאן מצאו האחים פתרון לכל נושא הגלות והשעבוד, שהרי כתוב "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" ולא נאמר "כל זרעך", כלומר שאם יוסף ירד למצרים לבדו, הגזרה תתקיים רק עליו ועל זרעו. הם מסתמכים על דבריו של יעקב "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ" ועל חלומו "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" בגימטריה 888 כמניין "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ".
"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" (שם כ'ח). ישנה הקבלה מעניינת בין יוסף שנלקח למצרים ולבסוף נהיה כמלך, לבין אסתר שנלקחה לבית אחשורוש והפכה למלכה, כאשר בשני המקרים מעמדם הרם גרם להצלת עם ישראל "וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף" בגימטריה 2152 כמניין "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר ב' ט'ז).
"וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם" (בראשית ל'ז ל'א) בגימטריה 2431 כמניין "וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ, מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ" (ירמיהו י'ג כ'ב).
כשהאחים מראים ליעקב את הכותונת עם הדם "וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף (בראשית ל'ז ל'ג), "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" בגימטריה 734 כמנין "בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י" (דברי הימים א' כ'א) -רמז למכירת יוסף, וכמנין "אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי" (ישעיהו ס'ה א') -רמז להיותו בארץ ניכר, וכמנין "בית האסורים" -רמז למקומו.
מכאן נרמז ליעקב שיוסף לא מת ולכן "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" (בראשית ל'ז ל'ה). "וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו" בגימטריה 1418 כמניין "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ" (שם ה'), כאן רואים את הסיבה והתוצאה המיידית שהיא תחילתה של הגזרה שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים.
"וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם" (שם ל'ו) בגימטריה 1239 כמניין "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית כ'ח י'ד), אימתי ברכת יעקב מתממשת? כשיוסף הופך למשביר המזון לכל מצרים ולכל העמים שמסביב.
"וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי" (שם ל'ט ב') בגימטריה 1995 כמניין "אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹקָיו" (תהילים קמ'ו ה') מכאן רואים שגם כשעבד במצרים נשאר צדיק כמו שהיה בבית אבא.
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת (שם ל'ט י'א) בגימטריה 3823 כמניין "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ט'ו י'ג) מסתבר שגזרת ה' לאברהם מתקיימת ביוסף. בתחילה יורד לארץ לא לו, "ועבדום" יוסף עובד בבית פוטיפר, "וענו אותם" יוסף יורד לבית הסוהר, ו"ְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" ביום שיצא יוסף מבית הסוהר מיד הפך להיות כמלך על כל ארץ מצרים.
"וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם" (בראשית מ' ג'), "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר" בגימטריה 3848 כמניין "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי" (שם ל'ט ז') וזו היתה הסיבה למאסר שלו.
בחירה זו בשימוש בגימטריה מעניקה היבט נוסף להבנת הפשט התורני. כי כידוע אחי יוסף צדיקים בני צדיקים וכהוכחה לכך ניתן לראות מסיפורם של יהודה ותמר שהכתוב הכניסו למרכז פרשת יוסף לכאורה בלי שום קשר. אך עם נקרא את הכתוב נוכל לראות כי התורה לא מהססת לנקוב בשמם של רשעים והקב"ה לא מהסס להענישם ככתוב: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'" (שם ל'ח ז') וכך עם בנו אונן "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (שם ל'ח י') ואילו על בני יעקב לא כתוב שעשו את הרע בעיני ה' וזו הוכחה שע"פ תורת הסוד הם באמת לא עשו את הרע בעיני ה'.
בשיתוף החברה לחקר המקרא
