העם צמא לאחדות עכשיו

בפרשתנו אנו קוראים על טרגדיה מהגדולות ביותר בהסטוריה שלנו. במהלך ארבעה פסוקים מתארת התורה את שנאת האחים: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו. וגו'. ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו וגו'" (בראשית לז א-יא). התהליך הלך והתעצם, השנאה התעצמה  והגיעה לכדי נכונות להרוג את אחיהם, אהוב ליבו של אביהם: "ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו" (שם פס' יח). לבסוף הסתפקו במכירתו. כך התגלגל יוסף למצרים, והתחיל המהלך שהביא לבסוף את כל המשפחה ואת עם ישראל לגלות הקשה במצרים.

סיפורי האבות נועדו ללמדנו על היסודות המהותיים שבהם, שהם כ'סימן' לבנים והם עלולים לבוא לידי ביטוי גם בעתיד (רמב"ן בראשית, יב ו). סיפור מכירת יוסף מלמדנו על הסכנה הגדולה הטמונה בנטייה הקיימת לפלגנות. היא עלולה להתדרדר לכדי שנאת חינם ואף למלחמת אחים. היא מחלישה את עם ישראל ומתישה את עוצמותיו, שמופנים לריק – למאבק פנימה בין אחים במקום לרכז את כל העוצמות נגד האוייבים. אויבי עמנו ושונאנו בכל הדורות ידעו לזהות את הסימפטומים שלה ולנצל אותם, כנקודת תורפה. הם ידעו להיכנס בתפר שבין המחנות הניצים בשיטת 'הפרד ומשול'. וידעו גם לעמוד מן הצד ולחכך ידיים בהנאה; כיצד המחנות הניצים מתישים זה את זה  ועושים עבורם את המלאכה.

בגלות פרס זיהה זאת המן האגגי: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וגו' ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג ח). אסתר זיהתה את התורפה וקראה לאחדות: "לך כנוס את כל היהודים וגו'" (שם ד טז).

בחנוכה אנו חוגגים את הנס הגדול, ואת הפלא של ניצחון החשמונאים שבזכותו "חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" (רמב"ם חנוכה ג א). אולם בד בבד עלינו לזכור גם כיצד הישגם של החשמונאים התמוסס בתום אותה תקופה, בעקבות 'מלחמת האחים' בין הסיעות השונות, ובחורבן הבית בגלל 'שנאת חינם' (יומא ט ע"ב).

יוסף בן מתתיהו תיאר כיצד הרומאים צפו מן הצד ביהודים מעוללים זאת לעצמם: "וכל שרי צבאות הרומאים שמחו על מריבות האחים בקרב שונאיהם כמוצאי שלל רב וכו'" (מלחמות היהודים ספר רביעי). אנו עוללנו לעצמנו, ב'שנאת החינם' מה ששום אוייב לא הצליח לעולל לנו.

הפיוט 'אלה אזכרה' על הריגת עשרת הרוגי מלכות ע"י הרומאים, שאנו אומרים ביום הכיפורים, מבקש לקשר מבחינה רעיונית ורב דורית בין חורבן הבית השני וכישלון המרד, לבין 'שנאת החינם' ו'מכירת יוסף'.

העדר אחדות אינה פוגעת רק במרקם החברתי והלאומי בעם ישראל היא פוגעת ביעוד שלו כמי שמייצג את האחדות האלוקית  (ס' חרדים פ' ז').

לעיתים בפרקים שונים וכואבים בהסטוריה שלנו דווקא גדולי שונאינו הזכירו לנו שאנו עם אחד, ולא עשו אבחנה בין הפלגים: "הלוא אב אחד לכולנו! הלוא א-ל אחד בראנו!" (מלאכי ב י). אנחנו מזכירים זאת לעצמנו בצורה מופלאה בעתות חרום. מי שיתבונן סביבו יגלה שבחברה הישראלית, למרות השונות, היקף מפעלי החסד והעזרה ההדדית ביחס לגודל האוכלוסייה הם מהגדולים בעולם. למרות שבתקשורת ובפוליטיקה מנסים לצייר את הפערים וההבדלים כבלתי ניתנים לגישור, בחיי היום יום בשכנות טובה, במקומות העבודה ובמיוחד בשרות בצה"ל התמונה הפוכה לחלוטין.

גם בדורות האחרונים אנו סובלים מפלגנות ומשנאה שפוגעת בהסכמה הלאומית, ומחלישה את העוצמה הפוטנציאלית של הביטחון הלאומי ואת כח ההרתעה שלנו. במיוחד בתקופות של בחירות, בשנים האחרונות, שבהן מפלגות ויחידים עוסקים בבידול בין איש לאחיו ובהשנאה. כדי לקושש כמה קולות הם מוכנים לפרום את הקשרים והתפרים בין המגזרים שנתפרו בעמל במהלך השנים.

אם אנו מזהים נכונה את הלכי הרוח של התקופה האחרונה נדמה שהעם מאס בכך וצמא לאחדות! עכשיו! כאן בארץ וגם בין כל יהודי העולם.

(וישב תשפ"א)