חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת – צוהר לאופנת הבגדים המקראית

כאשר יוסף נפרד מאחיו בטרם יחזרו לארץ כנען, הוא  מעניק להם מתנות: "לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת" (בראשית מה, כב). אין ספק שמדובר במתנות יקרות. בנימין מקבל 300  כסף, שבמחיר זה ניתן היה לרכוש 15 עבדים צעירים (שהרי יוסף נמכר בעשרים כסף, בראשית לז כח).  אריגים ובגדים  שימשו בימי קדם כמו כסף, מוצרים יקרי ערך העוברים לסוחר. אריג גדול ששימש כחומר גלם להכנת השמלות או כיריעה להתעטף בה (ראש וכתפיים) וזהו כנראה ה"סדין" (משלי לא, כד).

המילה "חליפות" מעידה שמדובר במערכת בגדים שכללה כמה פריטים. בסיפורי שמשון מופיעים שני המונחים יחדיו: "וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים" (שופטים יד, יב). אולם בהמשך מופיע פריט לבוש נוסף בשם "חליצה": "וַיִּקַּח אֶת-חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן הַחֲלִיפוֹת" שם, יט). כאן מדובר בבגד תחתון הכרוך על החלציים אותם נתן במקום החליפות. זהו בגד קצר, כמין מכנס קצר, שכיסה את הגוף מהמותן ועד אמצע הירך או הברך.  מעל החליצה לבשו בדרך כלל  את השמלה, אבל לעיתים הסתפקו בו בשעת העבודה.

חלק ניכר מהאוכלוסיה הסתפקה בפריט לבוש בסיסי אחד – השמלה (לעיתים ללא חליצה). פעמים היה זה רכושו היחיד של האדם, אותו משכן לצורך קבלת הלוואה: "כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב" (שמות כב, כו). כל תקוותו של האדם הפשוט שיהיה לו "לחם לאכול ובגד ללבוש" (בראשית כח, כ). דומה, שמילה נרדפת למילה שמלה כפריט הלבוש הבסיסי היא ה"כתונת". השם "כתונת" רומז לחומר הגלם העיקרי, הפשתה, שנקראת בארמית: "כתנא" ובערבית "כתאן". לרוב מדובר באריג פשוט בגוון הטבעי או המעובד של הפשתן: צהבהב או לבן (בגדי בוץ). רק אנשים בעלי מעמד ויכולת לבשו בגדים צבועים או שעשויים מחלקי אריגים מצבעים שונים. זהו כנראה "כתונת הפסים",  שעשה יעקב ליוסף ועורר בכך את קנאתיו אחיו (בראשית לז, ג). בגד זה לבשו בני המלכים (שמ"ב יג, יח).

גם חליפות הבגדים שהעניק יוסף היו עשויות פשתן משובח, מוצר טקסטיל שבו התמחתה מצרים (שמות ט, לט; ישעיהו מב, ג). בארכיון המכתבים מאל עמרנא שבמצרים (מאה 14 לפנה"ס) מוזכרים בגדים שנשלחו כתשורה ממצרים למלך בבל ובה חליפות פשתן מלכותיות, סדינים, שמלות ועוד (מס' 14). מושל גת-כרמל ביקש ממלך מצרים מערכות של בגדי פשתן (מס' 265).

עדויות אלה מאירות גם את שאילת הכלים של בני ישראל מאת המצרים: "כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות ג, כב; יב, ה).

(ויגש תשפ"א)