המחלות שהיו במצרים

"מדוה מצרים" (דברים כח, סא). בכמה מקומות בתורה ה' מבטיח לבני ישראל שאם ילכו בדרכיו: "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל-חֹלִי וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ" (דברים ז, טו; שמות טו, כו). בפסוק ישנה הבחנה בין "כָּל-חֹלִי" ובין "מַדְוֵי מִצְרַיִם". בפרק התוכחה שבפרשתנו, פרק כח', מופיעות שתי רשימות של מחלות, כל אחת מונה שבע מכות (השוו לויקרא כו, יח). בראשונה מחלות 'פנימיות' (פסוק כב) ובשנייה מחלות הנראות לעין (פסוקים כז-כח):" יַכְּכָה ה' בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר… יַכְּכָה ה' בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים (וּבַטְּחֹרִים) וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל לְהֵרָפֵא יַכְּכָה ד' בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב "(דברים כח, כב-כח).

מה המיוחד במחלות המצויות במצרים? השם "מַדְוֵי", ברבים הוא מונח כללי, לחולי וכאב ממחלות שונות. אולם כאן הפסוקים מתייחסים באופן מיוחד ל"מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ" (דברים ז, טו).  אזכור זה מכוון למחלות קשות אותן הכירו בני ישראל ביושבם במצרים, אולי אלה הנזכרות כחלק מעשר המכות, כמו דבר ושחין. המחלות הללו פקדו בעיקר את המצרים ולא את ישראל. חשש ההידבקות מפניהן הטיל פחד ומורא וכך מתבררת הקללה: "וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל-מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם וְדָבְקוּ בָּךְ" (דברים כח, ס).

לא ברור האם מדובר במחלות אנדמיות שהיו רק במצרים או רק במחלות שהיו שכיחות בה באופן יחסי. גם מחקר המומיות המצריות, שמעיד על מגוון מחלות שבהן לקו המצרים, אינו תורם לכך. אחת המחלות שנזכרות במפורש היא "שחין מצרים" (כח כז). נראה שהכוונה לאחת ממכות מצרים, מחלת עור קשה, שאפילו החרטומים לא יכלו להסירה: "וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם "(שמות ט, י-יא). אחד ממאפיינה הוא התפתחות "אבעבועות", דהיינו, בועות או מורסות דלקתיות כתוצאה מגירוד הפצעים. הדיה של מחלת עור מסוימת שנקשרה עם מצרים מובאת בפירוש חז"ל למילה "ילפת", הנסמכת ל"גרב" (ויקרא כא, כ; כב, כב) עם "חזזית המצרית" (בכורות מא ע"א).

בין המחלות שאפיינו את מצרים היו מחלות עיניים, בעיקר הגרענת, בשל החשיפה המוגברת לחול המדבר המועף ברוח. במדווי מצרים ניתן לכלול גם את ריבוי מקרי ההכשות ועקיצות הנחשים הארסיים במצרים, שנחשב למכת מדינה בתקופות רבות. בשל כך, למשל נתבקש הרמב"ם לכתוב את החיבור: "ספר הסמים וההישמרות מפני הסממנים הקטלניים".

בין הבעיות הרפואיות הקשות שמהן סבלו המצרים יש הקשורות למגורים סביבות הנילוס, שהביאו לפריצת מחלות טפיליות שונות, כגון מלאריה שהופצה באמצעות עקיצות יתושים. אחת המחלות שאפיינו את מצרים עד העת החדשה היא הבילהרציה, מחלה הנגרמת על ידי תולעת טפילית שמקננת בגוף האדם, בדרכי העיכול והשתן ועלולה לגרום למוות. המחלה פורצת במקומות שבהם יש מקווי מים מתוקים מזוהמים, בית גידולם של תולעים אלה. היא הייתה שכיחה מאוד במצרים בשל התלות בנהר הנילוס, כמקור לשתייה, חקלאות וביוב. תולעת זו זוהתה במחקר המדעי כמחוללת המחלה במצרים רק בשנת 1851 בידי הפתולוג בילהרץ. עדויות לשכיחותה נמצאו במומיות מצריות. עד ראשית המאה העשרים כארבעים אחוז מתושבי מצרים סבלו ממנה ולמעשה סכנת ההידבקות ממנה קיימת בארץ זו עד היום.

כאשר התורה עומדת על ההבדלים בין שיטת ההשקיה המצרית לבין הארץ ישראלית, היא בסגנונה מבליטה את עליונותה של האחרונה: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ – לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם  אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם" (דברים יא, י-יא). היתרון, אפוא, יכול להתפרש באיכות המים המעולה של ארץ ישראל, שאינם מזוהמים בטפילים הגורמים למחלות כמו במצרים.

אזכור "מַדְוֵי מִצְרַיִם" בא להזכיר לבני ישראל, את חסרונותיה של מצרים. מצרים היתה ידועה בעולם הקדום כמקום שבו הגיע לשיאו מדע הרפואה. מיטב הרופאים והתרופות היו בה, כמו שמציין למשל הומרוס האודיסיה: "ארץ מצרים הברוכה בעשבי רפואות וסמים… ואנשי המקום כלמו רפאים מבינים ועולים על כל בני אדם" (השוו הרודוטוס, ב, 84). למרות זאת, המצרים לא הצליחו לטפל בתחלואיהם. יש כאן מסר סמוי כנגד הביטחון הבלעדי ברופאים והבטחה לבריאות תקינה למי שילך בדרך ה': "וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו – כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" (שמות טו, כו).

(כי תבוא תשפ"ב)