עד כמה נוכחת השמיטה בחיינו?

שנת השמיטה קרבה ובאה. ההשלכות שלה על רוב הציבור הנאמן למצוות – אינה גדולה, מלבד על החקלאים המועטים הצריכים להיערך בצורה משמעותית ביותר לשנה זו, ואנחנו צריכים לחזק אותם בדרכם. והשאר? בעלי הגינות נכנסים בדרך כלל להאצה גדולה בחודשים הקרובים, וכל מה שלא נעשה במשך שבע שנים נעשה עתה, כי "עוד מעט יהיה אסור"; המשק הביתי נערך בדרכו – בין לסומכים על היתר המכירה, ורואים בו את הדרך הראויה ביותר במצב המורכב בו אנו נמצאים, בין אלה המחפשים פתרונות אחרים, ומעצימים את חקלאות הגויים והיבוא, ובין אלה שמבקשים להתבסס על "אוצר בית דין" – וכאמור, אין מדובר במהפכה גדולה.

על בסיס התשתית ההלכתית צפה ועולה השאלה הגדולה והמשמעותית ביותר – כיצד להנכיח את שנת השמיטה בעולמנו? שאלה זו היא חלק בלתי נפרד ממצוות רבות בתורה, שמכוונות לחברה החקלאית: ביכורים, לקט, שכחה, פאה, ערלה, כלאיים וכדו', ומצוות נוספות המחלחלות גם למטבח הביתי: תרומות ומעשרות. החברה שלנו אינה חקלאית. פחות מאחוז אחד עוסק בחקלאות הקשורה לשדה (הסטטיסטיקה של החקלאים כוללת גם את ענף הלול והרפת), ולמעשה למצוות אלה אין השפעה של ממש.

מה נכון לעשות בעת הזו, דווקא מתוך האמונה העמוקה בנצחיות המצוות ובא-לוהיותן? רבים נוטים להתמקד בשמיטת כספים, וטוב ויפה הדבר, אך לא זו בלבד ששמיטת כספים היא בסוף שנת השמיטה, היא בוודאי אינה עוקרת ממקומה את שמיטת הקרקע, המבטאת יותר מכל את קדושת הארץ, את שבת לה', ואת המחויבות למצוות הקשות ביותר. לפיכך, אין אנו יכולים להסתפק בעיסוק המממש את יסודות שמיטת כספים גם בעת הזו, ולהזניח את מקומה של שבת הארץ.

מנגד, הרשאים אנו להרחיב את מצוות שמיטת הקרקעות לתחומים אחרים בעיסוקינו, כמו שנעשה הדבר במעשר כספים, שהורחב מהמצוות התלויות בארץ גם להכנסות אחרות? האם זהו סילוף התורה, והפקעת הא-לוהיות שלה, כיוון שלא נצמדים להיותה של מצוות השמיטה קשורה לארץ ישראל כארץ הקודש, או שלהפך – זוהי ההיענות הגדולה לדבר ה', וקיום של "קדושים תהיו" ביחס לשנת השמיטה ?

דברים אלה הם פתיחה לדיון. הם שצריכים להסעיר אותנו בתקופה הקרובה. אפשר שהם יפתחו עוד ערוץ להתקשרות בתורה ולמצוותיה, הוצאה משש שנות הקיום הריטואליות, וקיומה של שנה מיוחדת בעולמנו. וכך, מתוך שמירת השמיטה במובן המצומצם של המטבח הביתי נצא לקומות גבוהות בהרבה של מצווה ייחודית זו, בדיוק כמו שמתחולל ביום השביעי (שבת), בשבוע השביעי (שבועות), ובחודש השביעי (תשרי).

(בהר בחוקותי תשפ"א)