כמה מזוזות בפתח?

מזוזה היא אחת המצוות ה"פופולריות" ביהדות. אנשים רבים, הגם שאינם שומרי תורה ומצוות, מקפידים לשים מזוזה בפתח בתיהם. היכן בדיוק יש להניח מזוזה? עיון במקורותיה של המצווה מעלה התפתחות מעניינת שחלה בכך.

מקור המצווה הוא בדברים פרק ו': "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". המילה 'מזוזות', בלשון רבים (כך על פי הקרי), מלמדת בפשוטה, שאת "הדברים האלה", היינו ייחוד ה' ואהבתו, יש לכתוב על שתי מזוזות הבית, כלומר, משני צדי הפתח. הבנה זו נתמכת מפרשת עבד עברי, שם התורה מדגישה שרוצעים את אזנו בדלת או ב"מזוזה", בלשון יחיד (שמות כא). מכאן, שמזוזות הן שני צדי הפתח.

הבנה זו נראית כיותר ממתבקשת. ראשית, אם מצוות מזוזה עניינה הוא שהאדם יזכור את ייחוד ה' ואהבתו בכל עת אשר הוא יוצא מן הבית ונכנס אליו, הרי שיש לשים שתי מזוזות בפתח הבית, הן מימינו של היוצא והן מימינו של הנכנס (ראו רמב"ם הלכות מזוזה ו, יג: "וכל זמן שיכנס ויצא יפגע בייחוד השם"). הפער בין רעיון זה ובין ההלכה שקבעה לשים מזוזה רק בצד אחד, בימינו של הנכנס, ניכר בדברי הרמ"א (יורה דעה רפה, ב):

"כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה, ויאמר: ה' ישמר צאתי וכו'. וכן כשיכנס אדם לבית, יניח ידו על המזוזה".

בהנחה שהיד החזקה של רוב בני האדם היא ימין, קל לקיים הלכה זו בכניסה לבית, אך ביציאה ממנו הדבר קשה. לשלוח יד ימין לצד שמאל של הפתח זהו דבר פחות טבעי ונוח.

שנית, המקור היחיד במקרא שמקביל למצוות המזוזה הוא מריחת הדם על פתחי הבית בזמן יציאת מצרים. והנה, שם מנחה התורה "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות" (שמות יב). מדוע, אם כן, שאת פרשיות המזוזה נשים רק על מזוזה אחת ולא שתיים?

מדרשי ההלכה מספקים לנו את המהלך הפרשני לצמצום המזוזה לצד אחד של הפתח. יש המוצאים לכך מקור בכתיב החסר של המילה בתורה "מזוזת". יש הלומדים זאת מייתור המילה "שתי" בשמות יב, הבא ללמד שבכל שאר המקומות הכוונה למזוזה אחת. ויש הדורשים את המילה 'ביתך', בדמיון למילה 'ביאתך'. כמובן שעל המהלכים הפרשניים הללו אפשר לחלוק בקלות. ואם כן, עולה השאלה, מה היתה המוטיבציה של מדרש ההלכה לצמצם את חיוב המזוזה רק לצד אחד של הפתח? מדוע שלא תתקיים המצווה כפשוטה? דומני שהתשובה לכך קשורה לשינוי תפיסתה של המצווה בעולמם של חז"ל. על כך נעמוד ברשימה הבאה.

(בהר בחוקותי תשפ"א)