ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
שיפוט לכף חובה, ניכר לא מעט גם במערכת היחסים הזוגית
אבות, פרק א משנה ו'
"יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר; וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת" (אבות, א', ו').
כבני אדם, וכחלק מתהליך עיצוב הדימוי העצמי שלנו, אנו נוטים לשמש כדיינים – להשוות ולשפוט את עצמנו ביחס לאחרים וגם לשפוט אחרים בהשוואה אלינו. יש ביננו המחמירים ביחס לעצמם ואחרים הממהרים לשפוט את הזולת באופן שלילי, בעוד את עצמם יכילו ויקבלו.
מדרש יפיפה בבראשית רבה (לג, ג') מדגים שיפוט שלילי מהו ומציע את התמרתו ללימוד זכות. וזו תמציתו: בצורת היתה בימי רבי תנחומא. גזר הרב תענית שלושה ימים ולא ירד גשם. ביקש מקהילתו שינהגו זה עם זה ברחמים ואלו החלו לחלק צדקה לעניים. לפתע ראו אדם הנותן מעות לגרושתו. שפטוהו לכף חובה, באו לרבם ואמרו: נמצא האשם בעצירת הגשמים! אדם המפר את גירושיו! קרא לו ר' תנחומא והאזין למילותיו הכנות. למשמע דבריו, התפלל: "ריבון כל העולמים, זה (הגרוּש) שאין לזו עליו מזונות, ראה אותה בצרה ונתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב בך חנון ורחום ואנו בניך… על אחת כמה וכמה שתימלא עלינו רחמים". מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם.
שיפוט לכף חובה, ניכר לא מעט גם במערכת היחסים הזוגית. אחרי שלב ההתאהבות, ואל מול אתגרי החיים כזוג וכיחידים, הופך לא פעם ה"עֶזר כנגד", ל"נגד", כשכל התנהגות בה ינקוט/תנקוט, מתפרשת כאטומה, פוגענית ושגויה. עמדה מעין זו מבטאת שחיקה, בדידות ותסכול בתוך הקשר הזוגי ונטייה ל"השלכה" הדדית של מצוקות אישיות זה על זה/זו. תהליך טיפולי יכול, במצב כזה, לסייע בפיתוחה של עמדת כף זכות, תחילה של הסובל כלפי עצמו ולאחר מכן כלפי סביבתו.
"כף זכות" – לא בקמצוץ של זכות עסקינן ולא בכפית, אלא בכף – מנה נראית וניכרת, שבכוחה לעצב טעמו של תבשיל.
"כל האדם" – משנתנו אינה מסתפקת בהוצאת אדם זכאי מחמת הספק. יהושע בן פרחיה קורא למאמץ אקטיבי מצדנו, של מציאת זכויות וטוב בכל אדם ובכל האדם. לצד תכונות או פעולות שגויות שיש לכולנו, בכל אחד/ת מאתנו טמון טוב ייחודי ואולי גם פוטנציאל לשמש רב או חבר לזולת, לכשיזדקק.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(ואתחנן תשפ"א)
