מה שעשה לנו העולם הדיגיטלי

אבות ג ב'

"… רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְאֵין בֵּינֵיהֶן דִּבְרֵי תּוֹרָה, הֲרֵי זֶה מוֹשַׁב לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים): וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. אֲבָל שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי): אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן  לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. אֵין לִי אֶלָּא שְׁנַיִם. מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר? שֶׁנֶּאֱמַר (איכה): יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו".

לפני מספר שנים הזדמן לי לשמוע את הרב דוב זינגר, ראש הישיבה התיכונית 'מקור חיים' וראש "בית המדרש להתחדשות", מתייחס לנושא הלימוד והתפילה ולמקומם בחיי אדם בכלל ובמסגרות חינוכיות בפרט. "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ", ציטט הרב פסוק מספר מלאכי וביטא בסיועו שאיפה לשיח תורני חי, סקרן, אישי ונטול ציניות, שיתקיים בין תלמידיו ועימו.

שיח כזה ממש, מתארת משנתנו: "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה" ולאורה, נראה ששאב, הרב זינגר, את תפישתו.

העולם הדיגיטלי והקצב בו אנו מתנהלים, מסיחים את חוויית המפגש והלימוד ודוחקים אותה לקרן זווית. קל יותר להביט בפלאפון מאשר להתבונן בעיני הזולת. ללמוד מהאינטרנט במקום לשאול ולבקש עזרה. להישאר מוגנים בד' אמות מלצאת ולהיחשף בגודל טבעי, למערבולת החיים ולחוויות לימוד ועיון מעמיקות.

"מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹבֵעַ לוֹ שָׂכָר?" גם אדם המנהל שיח פנימי מודע וערני עם עצמו, סביב ובעקבות לימודו, מצוין במשנה לשבח, בלקחו על עצמו, ליבון של מורשתו ובירור סוגיות ערכיות ומוסריות, שלהן פוטנציאל השפעה על חייו.

"יִרְאֵי ה'" וּ"חֹשְׁבֵי שְׁמוֹ", כך משרטט רבי חנניא בן תרדיון את דמותם של בני התורה. אנשים המאתגרים את אזור הנוחות של רובנו, שקורא להפרדה בין התורה לחיים, ומתעקשים להיפגש, ללמוד, לשאול ולגלות בחוכמת התורה הדרכה והכוונה רוחנית ומעשית לחיים.

אמש "ננזפתי" על ידי חברה, על שתיקה ממושכת בינינו ומענה שלא ניתן מצדי, למרות הצהרותיי בדבר חשיבות הענקתו. דבריי התוכחה העמידו אותי במבוכה מול עצמי ומולה. "אָז נִדְבְּרוּ". הבוקר, אני מכירה לה תודה. שיח ומפגש דרושים לנו כעת והקשבה ובקשת סליחה.

לפרטים: naomieini1@gmail.com

(וישב תשפ"ג)