מה האופי שלכם אומר עליכם?

יש אנשים שלא רוצים ולא מסוגלים לקבל מישהו אחר, דעה שונה, משהו שלא מתחבר לאינטרס ולאגו שלהם

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלים יוצאין בכלי [בבגדי]לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו" [מסכת תענית].

לא היו ימים רעים וקשים לישראל מט' באב, בו חרבו הבתים מרוב שנאה, ולא היו ימים טובים לישראל מט"ו באב, בו נבנו הבתים מתוך אהבה.

מבחינת התאריך- שישה ימים מפרידים בין ט' באב שהפך לסמל השנאה, לבין ט"ו באב שהפך להיות סמל האהבה.

מבחינת המציאות- זה יכול לקחת גם שש דקות להפוך מאוהב לאויב, ומשונא לחבר.

במה תלוי בעצם המעבר הזה?

זה תלוי בנקודת המוצא, בזווית הראיה, בתכונה אחת ובמידה אחת.

יש שנקודת המוצא שלהם לחיים היא שהחיים זה הם ואין בלתם. הם הצודקים. הם היודעים. הם החכמים, ועל פיהם יישק כל דבר והחיים שמסביב. דעתם בכל נושא נחרצת. ברור להם שדבריהם, ורק דבריהם אמת, וכי לא יכולה להיות דעה או אמת אחרת.

יש שזווית הראייה שלהם את החיים ואת הסובבים היא צרה, מרירה, מלאת קנאה, לא מפרגנת, מחפשת חסרונות ורוע, שלילה וקיטור.

יש שתכונת הגאווה והאגו ממלאים את כל ישותם, וכבודם מלא עולם. כל יחסם לחיים נובע מ'מה אני מרוויח מזה', 'מה זה נותן לי' ו'כמה הכבוד והאגו שלי יעלו וישודרגו ממה שסובב אותי'.

כל הדברים הללו, ביחד ולחוד, הם שורש השנאה. אלו אנשים שלא רוצים ולא מסוגלים לקבל מישהו אחר, דעה שונה, משהו שלא מתחבר לאינטרס ולאגו שלהם. כשזו תוכנת ותכונת היסוד שלהם לחיים – מכאן הדרך לשנאה ולחורבן קצרה מאד.

ובדיוק ההיפך היא הדרך לאהבה.

עין טובה ומפרגנת, נתינה וויתור, יכולת הקשבה, סבלנות, סובלנות, הכלה וקבלת האחר, חמלה ורגישות, הפנמה שיש לי מה ללמוד מכל אדם, ואולי לא תמיד אני צודק, וגם דעות אחרות באת ממקום של אמת ורצון לתקן, ובעיקר ענווה גדולה- מכל אלו הדרך לאהבה היא קצרה מאד.

הענווה הזו תוביל לגבורה. גבורת הנפש והאישיות. גבורת היחסים בין בני האדם, וקשרי החברה והקהילה.

במשפט פשוט ונוקב מתמצתת המשנה [באבות דרבי נתן] את כל תורת האהבה והשנאה ואת אתגר האישיות והגבורה: "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו אוהבו".

שישה ימים בין ט' באב לט"ו באב. שישה ימים שהם אתגר לכל אדם לכל החיים, לעלות ולהעלות את כל הסובב אותו על מסלול הענווה הגבורה והאהבה.

לקראת החגיגות הגדולות של ט"ו באב, ההתרגשות והשמחה הגדולה, מלמדים אותנו חכמים שיעור ברגישות ועדינות נפש. הם מבקשים מכולם ללבוש לקראת החג בגדי לבן שאולים, מסיבה אחת – כדי לא לבייש את מי שאין לו.

הבית נחרב בט' באב- בגלל שכולם ביישו את כולם עד כדי שנאה.

הבית יבנה באהבה בט"ו באב- כאשר אדם לא יבייש יותר אדם, ובני האדם ינהגו כבוד והדר איש ברעהו.

(ואתחנן תשפ"א)