הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
פרשתנו דנה כידוע בכלל ארגון המדינה היהודית מבחינת ארבעת המוסדות המחלקים ביניהם את הסמכויות השונות וההכרחיות כדי לבסס את כסא ד' בעולם: המלך, השופט, הכהן והנביא. וידוע כי ראשי תיבות ארבת המוסדות האלו מהווים את משכ"ן ד' בעולם. או כדי לומר את אותו הדבר בצורה ישירה יותר, הם הם התנאים כדי שמדינת היהודים תהיה גם מדינה יהודית.
מרן הראי"ה קוק זצוק"ל הקדיש הרבה מאמצים כדי לברר את הסוגיה הזאת, היינו משמעותה וחשיבותה של המדינה לישראל. אחרי כאלפיים שנות גלות אשר כביכול הוכיחו שעם ישראל מסוגל להתקיים, שוב, רק כביכול, כעם בלי שיתקיימו בו התנאים הדרושים לכל עם נורמלי ובעיקר ללא אדמה לאומית אשר על שטחה יהיה מרוכז רוב העם, היה נדמה שמוצדקת הטענה אשר לפיה "עם ישראל" הוא לא עם ככל העמים דוקא בכך שאין לו ארץ ואשר הפכה גם את התקווה של "לשנה הבאה בירושלים" למס שפתיים של חזון אחרית הימים המתרחק מקוויו ככל שהם חושבים להתקרב אליו, ואשר רואה בכל התגשמות משיחית הסימן הברור של משיחיות שקר.
רבים היו ועוד ישנם, אשר לא תפסו את חלקו של כורח הזמנים בטענות אלו. אורך הגלות דוקא היה סיבה לכך שהיה צריך לתת הסברים ופרשנויות לכל אותם דברי תורה המדברים על מה שיהיה "כי תבוא אל הארץ" כדי לשמר את רעננותם בנפשו ולבו של העם, ופרשנויות אלו היו חייבות להדגיש דוקא את צד הרוחניות המופשטת של הדברים ואת המוסר השכל שבהם לכל יחיד. אחרת, היה הדבר משתווה חלילה לעקירת אותן הפרשנויות מן התורה. האתגר היה לשמר את חיוניותם של העניינים תוך כדי שלילתם כביכול מבחינה מעשית, ולהתגבר על הניגודיות הקוטבית בין שתי מטרות אלו ולהעמידן כביכול בתיק"ו.
הקושי היה במיוחד להתכונן להפוך את הרצאת הדברים ברגע שהתבשלות הזמנים גרמה להתלבשותם במציאות. במשך אלפיים שנה מלמדים את האשה ההרה להזהר כדי למנוע את הפלת התינוק, היינו יציאתו לאוויר העולם. אבל כשממשיכים לדבר על מניעת יציאתו של הולד כשהגיע זמן הלידה, הרי הורגים גם את האם וגם את התינוק – והתינוק נפטר ראשון ומרעיל את אמו.
אבל אין זה מקצוע פשוט לומר היום דבר הנשמע כהפך ממה שנאמר תמול שלשום. ואפילו אם יש אחד ויחיד בדורותיו כמרן הרב קוק זצוק"ל היודע להסביר את הדברים בנועם ומתיקות לקחו, עדיין צריך שתהיינה אוזניים קשובות לקול תחנוניו.
מרן הרב מסביר שהמדינה אצל כל העמים אינה אלא אמצעי להשגת מטרות כמו הביטחון החברתי או הצבאי. שזו כדבריו "לא יותר מאשר חברת ביטוח גדולה". אין הדבר כן כשמדובר במדינת ישראל. המדינה אינה משרתת רק את הצרכים הללו אף על פי שהם קיימים גם כן שמבחינה זו יש שיוויון בין ישראל לעמים. אבל, אין זה אלא ביסוסו של תפקידו של משיח בין יוסף אשר "שיכן אהלו באדם". וככל הנראה זהו השלב שבו אנחנו נמצאים כעת, בחינת ציון בגימטריא יוסף.
אבל מעבר לזה יש למדינת ישראל תפקיד עצמי. אין כאן המקום לפרט את כל ענייניה, אבל היא מהווה דוקא את תחילת מה שאנו קוראים "תיקון עולם במלכות שד"י". הדבר מתחיל עם מדינת ישראל ומכאן מתפשט לכל העולם כולו. גם אם אין המדינה מתוקנת כל צרכה וצריכה עוד תיקון ובניין, אולם זהו בעצמו חלק מהתהליך עצמו. ועל כך הסביר הרב חרל"פ שהקושי העיקרי של המצפים לישועה הוא שכוונתם היא על השלמת התהליך ועל כן לרוב הינם מתקשים להכיר בתחילה שמדובר בהתחלת אותה ההשלמה, כפי שתחילתו של בריאת העולם אינו במציאותו של עולם מושלם אלא דוקא בתהו ובוהו, שגם הוא הינו תהליך חשוב והכרחי בתהליך בריאת העולם. כפי שבתחילה לא הכירו בני ישראל במשה ולא הצליחו לעבור מהאמונה בצורך לחכות לגאולה לעת של הגאולה עצמה.
ולכן לאמיתו של דבר אי אפשר לישראל להשיג את המטרה אשר עבורה הוא נבחר כי אם בארץ ישראל ועל זה כתב מרן הרב שאם היהדות של חו"ל היא הציפייה לישועה הרי שהיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה.
(שופטים תשפ"א)
