עו"ד פרופ' אבי וינרוט
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק".
מינוי שופטים הוא חיוב ציבורי, והשופט יושב בשער העיר. מדוע נאמר בלשון יחיד "תיתן לך"? האם היחיד יכול למנות שופט? האם מוטל על השופט לשבת בשערי רשות היחיד של מישהו?
רבי לוי יצחק מברדיטשב מבאר כי אף שעסקינן במשפט ובדין – עתיד הקב"ה לרחם על עמו, אם הם מרחמים זה על זה. "על ידי כך שאנו מתנהגים זה עם זה ברחמים ומלמדים זכות על כל איש מישראל לדון אותו לכף זכות, בכך מתעוררת מלמעלה אותה מידה".
בגמרא במסכת שבת (קנ"א, ב') דרשו חז"ל את הפסוק (דברים י"ג, י"ח) "ונתן לך רחמים ורחמך", שכל המרחם על הבריות – מרחמים עליו מן השמיים, וכל שאינו מרחם על הבריות – אין מרחמים עליו מן השמיים". מידת הרחמים השמיימית חלה רק על מי שמרחם על הזולת. פעולות האדם הן הקובעות את קנה המידה שלפיו ידונו אותו.
את הכתוב יש לפרש כך: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – רצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי 'שעריך', שאתה עושה ומעורר במעשיך. 'ושפטו את העם משפט צדק' – רצה לומר כל איש ילמד את עצמו לשפוט את העם משפט צדק, ללמד צדקה וזכות על כל ישראל, ואז האדם מעורר השער של מעלה, ויוצא זכאי במשפט של מעלה, כמאמר הגמרא (ראש השנה י"ז, א') "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו".
במעשה הצדקה לא די בנתינה גרידא. נחוצה גם כוונה נאצלת, שהרי לכאורה כיצד יכול אדם לתת לצורכי שמיים שעה ששום דבר אינו שלו? שאל דוד המלך (דברי הימים א', כ"ט, י"ד): "וכי מי אני ומי עמי כי נעצור כוח להתנדב כזאת כי מידך הכול ומידך נתנו לך"? מכיוון שלה' הארץ ומלואה נמצא כי איננו נותנים לה' דבר משלנו אלא משלו, ואם כן מהי מצוות הנתינה? על כך משיב דוד (שם, י"ז): "וידעתי א-להי כי אתה בוחן לבב ומישרים תרצה. אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך".
ערך הנתינה אינו במתת עצמה, אלא בשמחת הלב של הנותן. מכיוון שהמטרה היא לזכך את הנותן, מחדש הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות ג', ט"ו) כי עדיפות אלף נתינות של דינר אחד לאלף איש, על פני נתינה אחת של אלף דינרים לאדם אחד. המטרה: שאדם יחנך את ידו שלא תהא קפוצה, ולמען תחדור מידת הרחמים אל ליבו. לעומת זאת, מי שנותן וליבו נחמץ, מחטיא את המטרה וכתב רבינו יונה ב"שערי תשובה" (שער ג', ל"ה – ל"ו) כי "הוזהרנו להרחיק מנפשנו צרות עין ולהיותנו טובי עין".
במסכת קידושין (לא', א') מצינו כי יש המאכיל את אביו בשר משובח ואובד מן העולם, ויש מי שמעביד את אביו בריחיים וזוכה בחיי העולם הבא. בירושלמי מבואר כי במקרה הראשון שאל האב 'מאין לך כל אלה?' ענה לו הבן "מה אכפת לך, טחון ואכול". במקרה השני שלח המלך לגייס את האב, והבן אמר לו: אבא טחון בריחיים, ואני אלך תחתיך לעבודת המלך. העיקר הוא היחס של הנותן ומידת הרחמים הנטועה בו.
רבי לוי יצחק מבאר אפוא את הפסוק "תיתן לך בכל שעריך" כמחדש, כי מעשים טובים של היחיד פותחים שערי שמיים, שכן משעשה אדם את הטוב וגמל חסד עם זולתו ואף עשה זאת באופן שהפנים את התכונות הטובות והפך בעצמו לרחום וחנון – יזכה הוא להנהגה שמיימית מקבילה כלפיו, של חן וחסד ורחמים.
