אז מה המנה המועדפת עליכם?

מה אם היתה דרך טובה אבל עם פניות מידי פעם, עצירה להתרעננות ולבסוף התייצבות ביעד?

דמיינו לכם שאתם נכנסים למסעדת שף יוקרתית, מתיישבים בחרדת קודש על הכסא המעוצב בגוונים של סגול שזיף ונגיעות של כתום שסק, על השולחן ערוכים כלי האוכל בהקפדה יתרה, כאילו משטרת המזלגות ביצעה פה "ביקור ידידותי" לפקח שהכל under control. אתם פותחים את התפריט המהודר שלפניכם ומצפים לגלות ים של מנות, מבחר אקלקטי ומגוון של הצעות הגשה מעניינות, והבטן שלכם הומה מסקרנות וציפייה. ואז, אתם מגלים שבכל הספרון הגדול שלפניכם מופיעות שתי מנות.

בצד ימין: מנת הדגל המומלצת, תבשיל קדירה אסאדו ברוטב יין עתיק שהוכן במיוחד בשבילכם, מעדן מלכים עם תוספות של פירה ערמונים, סלט שורשים צלוי וכרובית מוקפצת ברוטב אסיאתי.

ובצד שמאל: המנה הפחות מומלצת, בלשון עדינה, ביסלי בצל.

אז אחרי שחייכתם וצחקתם ותרגמתם את זה לבדיחה, אתם מבינים שזאת המציאות, השף לא שיכור.

יש שתי אופציות.

אחת טובה מאד. ואחת – לא מדהימה בכלל.

"למה אין עוד אפשרויות?", אתם פונים למלצר הנבוך.

"ככה זה, ראה וקדש, אבל יש לכם בחירה חופשית".

עד כמה שהמנה המומלצת מפתה ונראית כבחירה מצוינת, היצר האנושי שבכם מתרעם על הכפיה הגסטרונומית.

נכון, יש לכם גם ביסלי בצל, שעד כמה שמענג הרעש הפיצוחי שהוא עושה כשהוא נסדק תחת חדוות השיניים הטוחנות, הרי ברור לכם שתישארו רעבים, ללא חידוש קולינרי – ומסריחים מבצל.

אז אין כאן ממש בחירה, אלא יותר ניווט מרצון כלפי מטרה נבחרת מנצחת.

בפרשת השבוע, עולה ומפציע הנושא של "בחירה חופשית". עם ישראל מוזמן ללכת בדרכי ה', לקיים את כל חוקיו ומצוותיו ולכבד אותו, ואם יעשה כן יזכה לשגשוג ושמירה פרטית ועוד מתנות רבות.

כמובן שיש לו עוד אופציה, והיא- לא ללכת בדרכי ה', ולחטוף כהוגן, גלות, מוות ועוד שאר "פינוקים".

כמו שאומרים,

my way or the highway"" – או שאתה איתי או שתעוף מכאן.

אני לא הראשונה והאחרונה שמעלה את סוגית הבחירה החופשית ולמעשה, גם אין לי פתרון. אבל יש לי תהיות נוספות.

למשל, אם נאמר שהמטרה שלנו היא ללכת בדרך הטוב, היעד הוא הבחירה באלוקים ובתורתו. אבל הדרך, היא לא ישרה – זה לא כביש 6, אלא החלטנו לנהוג דרך כל הכבישים הישנים והעקלקלים, שאמנם מאריכים את הדרך אבל נותנים לנו הצצה לתוך הטבע והחיים.

מה אם היתה דרך טובה אבל עם פניות מידי פעם, עצירה להתרעננות ולבסוף התייצבות ביעד? בואו נקרא לזה "דרך הטוב עם תוספות", או לחלופין נבחר ב"דרך הרע עם הסגות"? היעד הוא לא לדבוק בחוקות והמצוות אבל בדרך אנחנו מגלים את אלוקים בפרטים הקטנים ומתחילים להתמכר לראיה השגחתית.

אלו שתי מנות שלא הופיעו בתפריט.

שתי מנות ביניים, אולי עם קיצורי דרך או וייז משובש,

למה אין עוד אפשרויות בחירה?

לא רק טוב ורע. טוב מתלבט ורע משתקם.

ואולי אין בכלל דבר כזה רק טוב ורק רע?

אולי האמת היא שכאשר כל עוד בן אדם נמצא בתהליך של חיפוש ולמידה הוא בתהליך של מציאת האלוקים, וזוהי למעשה דרך הטוב?

כמה שאלות, כמה תהיות וכל כך מתאים שיעלו ערב ראש השנה.

אני חוזרת לתפריט ולרגע האגו שלי רוצה לקחת את הביסלי בצל וכמו ילדה בת שש אני חושבת "אף אחד לא יחליט עלי!"

אבל אז אני בוחרת במנה המומלצת. לא יהיה טעים? לא נגמור הכל מהצלחת.

תמיד צריך לשאוף לטוב, מקסימום נצליח.

(ניצבים תשפ"א)