מעבר לקשת

"את דווקא נראית טוב היום", אמרה לי השכנה בקריצה מדושנת עונג כאלו החמיאה לי עכשיו ועלי להודות לה מקרב לב.
"וואו, את פשוט גרועה בלחלק מחמאות", עניתי לה בחצי חיוך ובנימה פגועה.
"למה? אבל הרמתי לך, לא?", היא שאלה בהפתעה גמורה.
"ממש לא", המשכתי. "השתמשת במילה 'דווקא', משמע הופתעת שנראיתי טוב, ועוד הוספת 'היום' משמע שבשאר הימים אני נראית על הפנים".
היא הביטה בי מבולבלת ושתקה.
היא באה לברך ויצאה מקללת.
לא שאני איזו פולניה קרציה, אבל במשך חיי, למדתי להקשיב למילים הנאמרות.
"סמנטיקה", יש שיגידו. אבל בשבילי, מילים הן רמזים מאד גדולים למחשבות ולרגשות.
למה שאנחנו מגדירים כפליטות פה או כיציאות פרוידיאניות אני קוראת Waze מנטאלי.
אלו הן האבנים הצהובות שלי במעלה הדרך להבנה עמוקה.
הרבה פעמים אנשים אומרים משהו אחד ומתכוונים למשהו אחר.
כמו בלעם בשליחות הקטלנית של בלק, באים לקלל ויוצאים מברכים.
או להפך, באים לברך ויוצאים מקללים.
כשמכירים אדם חדש זה הכי קשה, כי אז צריך להקשיב טוב טוב למילים ולהבין מעבר.
חברה פעם באה אלי בוכה ועצובה – "הבחור שאני יוצאת איתו לא מעוניין בי".
הגשתי לה טישו נקי ושאלתי: "למה את חושבת ככה?"
היא קינחה את האף ואמרה: "אנחנו יוצאים כבר 3 חודשים, כשאני אומרת לו שאני מתגעגעת הוא עונה לי שתפוס לו הגב, כשאני אומרת לו שאני אוהבת אותו הוא אומר שהשן מציקה לו, השרירים תפוסים או הבטן מקרקרת… מה זה הדבר הזה? כל רגש שאני מביעה גורם לו לכאב אחר בגוף. זה לא נורמלי!".
חייכתי אליה ואמרתי לה: "יקירתי, הבחור מאוהב בך". התיישרתי בכסא ובנימה מקצועית של מאבחנת דידקטית לגברים עם בעיות רגשיות המשכתי: "הוא לא כמוך, הרגש אצלו שמור, הוא מפחד להביע. בכל פעם שאת מדברת על אהבה או געגוע הוא מתבלבל והאגו לא בשל עדיין להודות שגם הוא אוהב, אז הגוף מדבר בשבילו. הגב והשן והשרירים צועקים לך אהבה. זה לא כאב, זה רגש מה שהוא חש. תני לו קצת זמן ותקראי נכון את המפה".
היא הלכה ממני, המומה וחושבת.
לאחר שבוע התקשרה אלי: "איך עלית על זה? הוא שלח לי שיר בוואטסאפ 'מי אוהב אותך יותר ממני', והוסיף ,'זה מה שאני מרגיש כלפיך'".
זאת רק דוגמא אחת לקריאת ה'סימנים' בשפה ובדיבור.
לא כל מי שאומר שהוא אוהב הוא אכן חבר, ולא כל מתלונן הוא מסכן.
מכירים את אלו שאומרים לכם "תהנו! תבלו!", אבל בפנים מתים מקנאה ולא באמת מפרגנים?
או אלו שאומרים "אוף, די כבר, חפרת לי", אבל בעצם מודים לכם שאכפת לכם מהם?
לא תמיד יש הלימה בין המילים לכוונה.
בלעם בא לקלל, אבל ליבו רצה לברך. הכוונה הייתה לבצע את רצונו של בלק אך המילים היו מאת האלוקים.
"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".
למילה יש כח ואסור לזלזל בניואנסים קטנים.
כי רק דרכם אנחנו באמת מבינים.
(בלק תשעט)