ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)אמילי עמרוסי הולנדר. בת 42 מירושלים, נשואה ואם לארבעה. יוצרת. מגישה שבועית של המהדורה המרכזית בערוץ דמוקרטTV; מגישת "אמילי והפרופסור" ברשת ב'; חברת ועדת השמות הממשלתית; יזמית ומנהלת תוכן בפרויקטים בתחום ההוצאה לאור; בעלת טור במגזין "פנימה"; כותבת פזמונים לאומנים; מחברת סדרת רבי המכר "הפרשה – פרשת השבוע לילדים", מנחת סדנאות כתיבה וצמיחה; מרצה לעיתונות. לאחרונה ראה אור מארז "בעלת הטורים" פרי עטה: חמישה ספרים של אסופת הטורים שלה מ-18 שנות עיתונות.
כתיבה
האזור שלי. עשר אצבעות פרושות על המקלדת, ואני צינור. בזמן האחרון אני מעורבת בכתיבה בז'אנרים שחדשים לי: נאומים לאישי ציבור בכירים, פזמונאות לאומנים מובילים, כתיבה לטלוויזיה. זה מרגש.
לעזוב את ההתנחלות
המעבר מטלמון לירושלים היה חלק מליטוש זהות של משבר אמצע החיים; ההבנה שאני לא מצליחה עוד לשאת את משקל ההר על כתפיי; והחזרה למקום שבו נולדתי. אני מעריצה מתנחלים ואעריץ עד סוף ימיי. דווקא משום שגיליתי את קלות החיים בעיר – אני יודעת להעריך את מחיר הריחוק הגיאוגרפי והפחד.
כיסוי ראש
18 שנים היה הראש שלי מכוסה במטפחת מתוך שמחה ואהבה. חשבתי שאחזיר את כיסוי הראש עם נישואיי השניים. לא הצלחתי.
גירושין
אחד הדברים הכואבים שהורה מעולל לילדיו. לא היתה לי ברירה, ובכל זאת עד סוף ימיי אבקש מהם סליחה.
פרק ב'
שייקה, בעלי, הוא מופע של אור בחיים שלי, אבל האתגרים לא נגמרו בהפעלת התאורה: פרק ב' זה חתיכת פרויקט. כדי לא ליפול לסטטיסטיקה של 80% גירושין בפרקי ב' (!) – דרושה סיעתא דשמיא, סבלנות, גמישות, והמון אהבה.
אמהות
16 וחצי שנים של פליאה.
ישראל היום
מקום שאהבתי מאוד לעבוד בו. הצטערתי על הפסקת עבודתי שם מנימוקים שאינם ידועים לי (ולא לעורכים הישירים שלי) אבל אני לא מצטערת על השנים היפות שעברתי שם.
תכנית הרדיו אמילי והפרופסור
התחביב השבועי שלי, חוג. כששמענו לפני שנה כי זו התוכנית הכי מואזנת בסופי השבוע מבין כלל תחנות הרדיו בישראל, שמחנו מאוד: מתברר שימי שישי בישראל כרוכים ב'אמילי והפרופסור'. יובל אלבשן ואני חברים טובים גם מחוץ לטווח התוכנית.
המגזר הדתי
לנצח יהיה "המגזר" השבט שלי – הסביבה בה אני מרגישה בנוח ללכת בפיג'מת עננים ונעלי בית ישנות, לבקר מתוך אהבה, לקבל אהבה בחזרה. אני מביטה בהשתאות על התהליכים שעובר המגזר: ביחס ל"אחרים", כולל תאים משפחתיים שבורים; ההתקדמות בהשתתפות נשים במרחב הכללי והדתי; והמנעד הצבעוני שמאפשר לצעירים להמשיך להיות חלק מהמגזר גם אם הם לא עומדים בתו תקן מדומיין. להיות ישראלי דתי זו חוויה עשירה ומרחיבת לב, תרבותית וזהותית.
סדנאות כתיבה
"יוצאים לאור", סדנאות הכתיבה שלי, השתכללו עם השנים והפכו למעגל שבו צומחים באמצעות כתיבה. ביכולתה של הכתיבה לרפא פצעים ולהוביל אדם לעבר החזון שלו.
"בעלת הטורים"
הוצאתי בהוצאה עצמית ובשיתוף הקוראים שלי (בפרויקט מימון המון) מארז של חמישה ספרים נוגעים ללב ויפים לאוהבי השפה העברית, ובהם אסופת הטורים שלי מכל השנים בהן כתבתי בעיתונות הארצית. אמרו עליהם שהם ״בית ספר לכתיבה, לדימויים, לדרך לספר סיפור״, אמרו שהם ״קפסולת זמן שמתעדת את עולם המתנחלים בפכים קטנים, מבפנים״, ואני אומרת: ״מסע של אישה שחיפשה אמת וחיפשה יופי, ולפעמים גם מצאה״.
כתיבה לילדים
סדרת ספרי הילדים שיזמתי וכתבתי, "הפרשה – פרשת השבוע לילדים", היתה לרב מכר מצליח בקהלים דתיים וחילוניים, ועוברת תרגום לאנגלית. כעת אני מחפשת את השותף הכלכלי והערכי המתאים למיזם ההמשך: בשנה האחרונה אני יזמית ומנהלת תוכן של מיזם אוצרות הרוח – הנגשה לילדים בספרים מאויירים של ספרי נביאים, כתובים, פרקי אבות, סיפורי החגים, ואגדות חז"ל.
החלומות
להיות קיר תמך עבה ויציב עבור אחרים. לעשות תפקיד משחק קטן. להפסיק עם הדיאטות.
