במכת החושך כותבת התורה: "…וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים… וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם". כדי לענות על השאלה כיצד זה התרחש, יש לענות תחילה על השאלה מהו אור ומהו חושך? אור בתחום הנראה לעין האנושית הוא קרינה אלקטרומגנטית, בעלת אורך גל הנראה לעין האדם (380–750 ננומטר). במובן רחב יותר, אור הוא קרינה אלקטרומגנטית בטווח שבין התת-אדום לעל-סגול, או כל סוג של קרינה אלקטרומגנטית. ומהו חושך? חושך הוא מצב המתקיים בהיעדר אור.
ובכן, אנו מוצאים מקורות כמו פנסים ונורות 'המפיקים' אור אך איננו מוצאים פנסים המפיקים חושך, משום שחושך 'נוצר' באופן פשוט על ידי סגירת מקור האור. במונחים פילוסופיים, האור הוא ישות פוזיטיבית והחושך הוא העדר, ישות נגטיבית.
למען האמת זו מחלוקת פרשנים האם החושך כמו שחז"ל רומזים ("וימש חושך") ממשות או העדר. הפולמוס אינו במציאות אלא בהכרה שלנו. אפשר לומר כי החושך לא נוצר בבריאה שהרי כל מה ש'קיים' נוצר בבריאה. כך אמנם עולה מפשט הפסוקים בתיאור הבריאה- "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱ-לֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר". החושך הוא המצב הקמאי שקדם לבריאת האור, אבל גם הוא חלק מן הבריאה.
בימי האפלה הללו (מכת החושך), המצרים חזרו למצב הקמאי ובני ישראל נהנו מן הבריאה החדשה – האור. מדרש חכמים מעצים את החושך, באומרו שהחושך היה כה כבד עד שיכלו להרגיש אותו, למשש אותו ('וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ'), ובשלושת ימים אחרונים החושך היה כה כבד עד שהקפיא את המצרים, העומד נשאר לעמוד והשוכב נשאר לשכב וכו'.
נציגי המעצמה המדעית הגדולה בעולם, חוו באותם ימים מציאות בעלת גוון אחד שאין בה דינמיקה, התפתחות ותנועה. עונשם היה בזה שהם לא יכלו לחוות את העולם סביבם כפי שבראו הבורא. הם קפאו ומחשבתם קפאה. זוהי מעין שלילה של ה'בחירה החופשית' בדומה לפסוק "ויכבד ה' את לב פרעה". הכבדת הלב הוא תוצאה של 'סגירת עיניים'. הלב לא נאטם מעצמו לפני ששאר חושי האדם מורים לו לעשות כן.
אלו הם תהליכים החוזרים על עצמם עד ימינו אנו. פעמים שהאנושות נכנסת ל'חושך מצרים' בשל עצימת העיניים שלה, וכפי שמתאר זאת הנביא ישעיה (ס, ב): "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים". בעתיד לבוא אנו מובטחים כי : "…'ְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (שם).
(בא תשפ"ב)