הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
פרשתנו הינה המשכה הישיר של הפרשה הקודמת, באשר היא ממשיכה את מכות מצרים, שמטרתן אינה רק בגדר עונש למצרים, כי אם לגילוי שמו של הקב"ה בקרב הארץ. ואמנם לא בכדי חילקה המסורה בין שבעת המכות של פרשת וארא לשלוש המכות האחרונות של פרשת בא. אלא שלוש המכות הללו מבטאות ומגלות במציאות ממש, שההשגחה אינה מבחינה רק בין ישראל לעמים, אלא גם בתוך מצרים זה הירא את דבר ד' ינצל ולא ייפגע. זה שכבר יבין שיש ד' בארץ ועל כן ישנה אורחותיו משום כך לא ייפגע ע"י המכות הבאות ללמד לפרעה את גדולת ד' לא רק בתור בורא ולא רק בתור משגיח כי אם כמנהיג את העולם כולו בטובו.
מצרים היא ארץ המתוכננת עד לפרטים הכי קטנים, ארץ שבה כל אחד יודע את מקומו המוכתב לו ואינו מעיז לזוז ממנו. משום כך, כאשר יוסף ניסה להנהיג בה צורת שלטון אשר אינה לוקחת אותם לעבדים, המצרים מבקשים בכל זאת להיות עבדים משום שאינם יודעים לחיות אחרת מאשר בצורה המתוכנתת שבה הכל צפוי וידוע מראש.
והנה, עם המכה הראשונה בפרשתנו, מתחילה מהפיכה זוטא כאשר באים עבדי פרעה ודורשים ממנו לשלח את ישראל "עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים… הטרם תדע כי אבדה מצרים". הם כבר מבינים שמצרים כמו שהיתה עד לאותו זמן לא תוכל להמשיך להתקיים; ממלכת סוס ורכבו, בה כל אחד הוא הסוס של מישהו הרוכב ושולט עליו, שהרי כבר נגלה לעין כל שיש מלך אחד לעולם ד' שמו, לו אנו עבדים ולא לזולתו. אם כן תהליך זה שהחל בפרשת שמות של גילוי שמו של הקב"ה וגאולת מצרים מגיע פה לשלב בו יציאת מצרים מתחילה בפועל. וכפי שלעתיד יתקיים בסדר של "אז יאמרו בגויים הגדיל ד' לעשות עם אלה" ורק אז יבוא השלב בו "הגדיל ד' לעשות עמנו", כך גם כאן יציאת מצרים. כלומר, היציאה של המצריות מתוך מצרים עצמה, מתחילה ראשית כל בתוך העם המצרי. ואמנם בישראל רק בהגיעם אל הים תתקיים יציאת מצרים מתוכם, כאשר יראו את מצרים מת על שפת הים, את מצרים כתיב ולא את המצרים, ללמדך שהמצריות יצתה מהם.
זהו גם מה שמקשר את הפרשה להפטרה. בדומה לשבוע שעבר, גם כאן מדברת ההפטרה על המשותף והנבדל בין מצרים בתקופת משה רבינו למצרים בתקופת בבל. ועל השפטים הגדולים שיתרחשו במצרים. אך לעומת הפרשה בה השפטים הינם גלויים ומבוצעים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, בהפטרה השפטים ניחתים על מצרים דרך שבטו של הקב"ה נבוכדנצאר וכפי שבפרשה מעיזים עבדי פרעה לצאת כנגד פרעה גם בהפטרה מתואר מצב של מרד ויאוש המתחיל משאר העמים המשועבדים למצרים "קומה ונשבה אל עמנו… העביר המועד".
אך להבדיל מהפטרת שבת שעברה בה נאמרו דברי נחמה מועטים, בהפטרתנו אנו מוצאים ניגוד גמור בין ישראל למצרים ובין גורל ישראל לגורל שאר האומות בכלל, כאשר אומר הנביא "כי אעשה כלה בכל הגויים… ואתך לא אעשה כלה", כי אצל הגויים המימד של הכלל הוא מושחת ללא תקנה, אך היחידים, חסידי אומות העולם, יש להם חלק לעולם הבא, כאשר בישראל הכלל הוא טהור וקדוש ו"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", למרות שברמה האישית כל המדרגות קיימות. ולכן "אל תירא עבדי יעקב כי אתך אני" ומתקיימת הבטחת ד' ליעקב אבינו "ואנכי אעלך גם עלה" ולכן בחזרם מהגלות יעלו ממדרגת יעקב וישובו להיקרא ישראל עד אשר לא יחת ולא יבוש ושקט ואין מחריד בב"א.
(בא תשפ"ב)
