בגדים מוזרים

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת. …וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ: חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל,… וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב".

איזו צבעוניות! איזו תפארת! איזה שילובים! אם מישהו מאיתנו היה יוצא היום לרחוב עם בגדים אלו, כיצד היינו מתייחסים אליו? והיום – צאו לפרהסיה, למוסדות החינוך, לרחובות. המוני בני אדם שרצים מן המשרדים הממוזגים אל דוכני השווארמה והסושי, ולכולם אותו קוד לבוש.

אנחנו פחות או יותר לבושים אותו הדבר. צבעים כהים בחורף ובהירים בקיץ. ביום יום, הכל מתרכז סביב הג'ינס והצבע האפור. כמובן שיש מיעוט צעקני, מרדני הנאחז מעבר למרדנות שבקרעי המכנסיים גם בצבעוניות מיוחדת, אבל הם לא הקונצנזוס.

ומתי אנחנו מרשים לעצמנו לשבור את שגרת הלבוש, הצבעים והשילובים? נכון… בפורים. נשף מתמשך שאורך לפחות שבוע, במיוחד בעיר הקודש- תל אביב. וכל המרבה הרי זה משובח.

שני מאפיינים מרכזיים לבגדי הכהונה: כמו בכלי המשכן, כך בעיצוב הבגדים- הם צריכים לכבד את המעמד שלשמו נוצרו. מאפיין זה הפך להיות נחלת הכלל, אנחנו מתאימים ביגוד למאורעות. יש אפילו קורס באיך להתלבש לקראת ראיון לעבודה, שלא לדבר על בגדים לחתונה. "למה אתה לבוש כך"? אנחנו שואלים, "אתה הולך לחתונה"?

מאפיין שני הוא הכינוי של 'מעצבי האופנה דאז' – ״כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה״. אומנות מחייבת 'חכמה', לא חכמה שכלית אלא חוכמה אומנותית. חוכמה הנובעת מן הלב. 'בצלאל', כבר אמרנו?

מי שייצא היום לרחוב עם בגדים אלו, תגובתנו תהיה מן הסתם – "הוא התחפש"! הייחודיות של בגדי הכהן מזכירה אכן את הייחודיות של פורים. האדם הממוצע, חונך ל: אפרוריות, תכתיבים ברורים של דיבור, לבוש והתנהלות. הייחודיות בתחום זה אינה מצרך מבוקש וחינוכי.

הכהן הגדול ופורים תוחמים עבורנו את גבולות המותר והאסור. רק לכהן הגדול מותר בכל יום להתלבש כך בזמן עבודתו, לנו יש ג'ינס וטי-שרט. בכל יום אנחנו מתלבשים כהלכה, בפורים מותר להיות 'חריג׳, ׳אקצנטרי׳ או ׳פרובוקטיבי׳. לאחר מכן אנחנו צריכים לשוב אל ה'מותר', 'ההגון' ו'המאופק'.

אם כל אחד יתלבש כך בכל יום, נאבד את הייחוד של 'לכבוד ולתפארת' של הכהן. אם כל אחד יתלבש כל יום כך, נאבד את הייחודיות של פורים. קווים מקבילים עוברים בין בגדי הכהן הגדול לבין התחפושת בפורים. קווים המגדירים גבולות גזרה, רעיון פילוסופי ואמונה רבה.

(תצוה תשפ"ב)