החלטה משברית

הייעוד הנשגב של בחיר האבות, להקים זרע בארץ ישראל, להיות 'גוי גדול', מתנגש עם 'מתי אעשה אנוכי לביתי', אבל… בחרן

ההתחלה נראית ונשמעת נפלא: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך". לידת יוסף בניכר היא הסיבה המיידית לתביעתו של יעקב. הוא מבקש לחזור ארצה, עכשיו, מהר וללא דיחוי. הסכנות אורבות לרך הנולד בחוץ לארץ על כל צעד ושעל . למהירות ולנחישות  של העזיבה יש משמעות מכרעת. אין לחכות עד לגמר הקולג' או חלילה עד שיביא שיקסע הביתה. אבל ללבן תוכניות אחרות: "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ד' בגללך. ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה".

ההמשך פחות מלבב. כאן היתה צריכה להיכתב תשובתו ההחלטית והשלילית של יעקב להצעת לבן. במקום זה, ולהפתעתנו הרבה, התורה כותבת: "ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי, כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך ה' אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי?". זוהי נקודת השבר. לאחר שיעקב הגיע למסקנה המתבקשת לחזור לארץ כנען הוא מודיע זאת באומץ לב ללבן, אבל… לבן מפתה אותו במשכורת ובבונוסים להישאר. יעקב אפילו לא היסס בתשובתו  אלא ניצל את התחנפותו של לבן כדי לקיים את "עם נבר תתבר" והוא מנמק זאת באמירה הבאה: "ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי".

הייעוד הנשגב של בחיר האבות, להקים זרע בארץ ישראל, להיות 'גוי גדול', להיות ממשיכם של אברהם ויצחק- מתנגש עם 'מתי אעשה אנוכי לביתי', אבל…בחרן. זהו המקור להבדלים שבין הסצנות החוזרות על עצמן לפני החלטת יעקב ולאחריה להישאר בחו"ל. כל הסיפורים בהמשך מבטאים את המאבק הנורא בו הוא שרוי, מאבק שיקבל ביטוי מאוחר יותר במפגשו עם המלאך, בצליעתו, ובפחדו מפני עשו אחיו למרות ההבטחה האלוקית המצויה בכיסו.

מה התחולל בנבכי נשמתו של יעקב בין "תנה את נשי ואלכה" לבין "מתי אעשה גם אנוכי לביתי"? התורה אינה כותבת, וכל מה שנותר לנו זה לנסות ולשער. להערכתי, אפשר כי התשובה נמצאת בלקונה שבין הפסוקים הבאים: "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך". ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה". האומר בשני המקרים הוא לבן ובשל כך ויאמר השני מיותר לכאורה. שתיקתה של התורה בין שתי האמירות של לבן היא שתיקתו של יעקב. יעקב אינו מגיב לטיעון העובדתי הראשון שלפיו ברכת השם על לבן חלה עליו הודות לו. לבן מפרש, ובצדק, את שתיקת יעקב כהודאה. מכאן הדרך נפתחת לנקבה שכרך…

רש"ר הירש קורא את הפסוקים במבט פסיכולוגי עמוק: "לבן מקווה שהצדיק יתפתה לדברי החנופה ויסכים להישאר. אך כשיעקב אינו משיב דבר, מבין לבן שעליו גם להציע גמול חמרי. ״תקבע אתה את שכרך״, הוא אומר, ״ואשלם אותו בשמחה״". אפשר כי הודאת לבן הארמי בברכת השם (=ויברכני השם בגללך), חוללה תפנית חשיבתית פנימית בליבו של יעקב. היא הפילה את  מחיצות ההגנה ומוססה אותם במתק שפתיים. ומכאן הדרך פתוחה אל "מתי אעשה גם אנוכי לביתי".

בהמשך, אין אנו מוצאים התייחסות ישירה של התורה להחלטתו של יעקב, אולם, מנגינת דברי הא-ל בחלום השני בחרן אומרת הכל: "עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך"! אפשר כי מילים אלו מבטאות אולי הסכמה בדיעבד להחלטתו של יעקב אבל יש בהן גם מעין גערה ואמירה של 'עד כאן'! המנגינה של עתה! קום! צא! לא מותירה ספק בהבנת העניין.

(ויצא תשפ"ג)