המורכבות של החושן

מהחושן לומדת הגמרא כיצד להכיל מחלוקות בין תלמידי חכמים בהלכה

קשה לנו עם דעות שונות מדעותינו, מול קרובים, מול חברים, ובציבור! אנו בטוחים שאנו צודקים, וכל האמת לצידנו, ומסוגלים לנמק מדוע הדעה השונה שגויה וחסרת הגיון! לרוב זה מביא אותנו להביע את דעתנו, לנסות לשכנע בצדקתה, ואף להתווכח. פעמים שאנחנו מצליחים ולפעמים לא, ובעל הדעה נשאר בדעתו. ואז? שוברים את הכלים?! או מקבלים את עובדת הַשּׁוֹנוּת שקיימת בתוכנו, ומזכירים לעצמנו "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג ח), ומכילים?

במיוחד קשה לנו כשמדובר בחילוקי דעות בתחומים שבעינינו הם חשובים ביותר, בנפשנו, ואף קיומיים לנו, לאומה, ואנו מסוגלים לנמק מדוע הדעה השונה מדעתנו שגויה בעליל ואף עלולה להזיק ולעיתים גם לסכן. אנו מביעים את דעתנו בדרכים שונות ומנסים לשכנע בצדקתה. לעיתים אנו אף יוצאים למאבק אישי או ציבורי, בכל יכולתנו, כדי להטות את הכף. פעמים שאנחנו מצליחים ולפעמים לא, והדעה השונה נותרה כשהייתה. ואז…?

מהעבר הרחוק שלנו אנו יודעים להזכיר אירועים שבהם היו בנו כאלה שלא הסכימו להכיל, שנאבקו על דעתם הצודקת, שבפעם ההיא הם 'כבר לא היו יכולים לוותר יותר'. ו'הגיע הזמן שהצד השני יתקפל ויוותר'. ואף הגיעו לכדי מלחמת אחים,  להרס עצמי ולחורבן. ואנו מייחדים לכך גם ימי צומות וחשבון נפש. ומקווים שהלקח נלמד.

אולם בחודש אדר אנו יודעים גם להזכיר מהעבר הרחוק אירועים שבהם ההנהגה למדה להכיל את הַשּׁוֹנוּת והצליחה לכנוס "אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", ובזכות זה נצלו מהגזירה והפכו את הקערה על פיה "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט ב).

השבת נקרא את מצוות עשיית בגדי הכהונה, ונזכיר את חושן המשפט: "וכמו שהארון הוא ראש כלי הקדש. חושן המשפט הוא ראש בגדי הקדש. ובו היו האורים והתומים" (צרור המור שמות כח כט). בחושן משובצים, כאחד, שנים עשר אבנים יקרות מיוחדות, מסוגים ובצבעים שונים, ועליהן שמות שבטי ישראל, אותם נושא הכהן הגדול על ליבו בעבודתו. הלב המאחד את כל עם ישראל, צריך שכל העת יהיה עם ישראל על ליבו, ובמחשבותיו: "להתפלל עליהם. ובראות את שמות בני ישראל כתובים בחזה כתובים על לוח לבו. לא ישכחם בעבודתו ובתפלתו. וכו'. וכן שנושא ומכפר עוונם בעבודתו" (צרור המור שם). מסיבה זו, וכמסר ערכי מרכזי, בחרנו שהפרוכת בישיבתנו תהיה עם רקמת החושן ומעליה הפסוק הזה.

הכהן הגדול צריך להכיל את המורכבות: מצד אחד, כולם ביחד כעם אחד, ומצד שני, כל אחד עם שּׁוֹנוּתוֹ כאבן בפני עצמה: "לכן נחרתו על החושן שמות בני ישראל להורות על אחדותם ע"י אהרון" (מלבי"ם שם).

המורכבות של חושן המשפט באה לידי ביטוי באופן מיוחד בתחום פסיקת הדין וההלכה: "שמכפר על קלקול הדין" (רש"י שם). והיה בו כוח בירור האמת (הכתב והקבלה שם).

מהחושן לומדת הגמרא כיצד להכיל מחלוקות בין תלמידי חכמים בהלכה: "מכאן, לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה, שאין מזיחין אותו, ואמרי לה: אין מזניחין אותו, ואמרי לה: אין מזחיחין אותו. מאן דאמר 'מזיחין', כדכתיב: 'ולא יזח החשן'" (חולין ז א). "מזניחין – משקצים את דבריו. מזחיחין – לומר גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא: מגביהין ומסלקין אותו מדבריו" (רש"י שם). ועל כן: "תלמיד חכם שאמר דבר הלכה מחודשת הן דרך הוראה, הן דרך גדר הן להחמיר הן להקל, אע"פ שהוא מבטל בזה מנהג קדמונים, אין ראוי להחזיקו בכך במדת יוהרא ונטילת שם, במה שאין ראוי לו לסרב בדבריו מצד שלא נהגו הקדמונים כן. אחר שהוא מראה פנים לדבריו ושהוא כדאי לסמוך עליו, שכל תלמיד ותלמיד מקום הונח לו להתגדר בו. וכו'. כלומר שאין מעמידין אותו בחזקת שכחן ומורה בדרך שלא נתקבל בה כן" (המאירי שם). ומצד שני תלמיד חכם שבא לפסוק הלכה בדבר מחודש, עליו מוטלת האחריות לשבת שבעה נקיים, ולדון בו עם תלמידי חכמים, כדי לזקקו ולבחון היטב, ולא 'יהיה דן יחידי', שלא חלילה תצא שגגה מתחת ידו, ולא נסתכן ב'הזחת החושן מעל האפוד'.

(תצוה תשפ"ב)