מה קודם למה? התורה או עם ישראל?

"ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים, והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות… ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת וייחר אף משה וישלך מידו מידיו את הלוחות וישבר אתם תחת ההר, וייקח את העגל אשר עשו ויישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים ויישק את בני ישראל".

"ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן: הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה, והיה משה תפיש בטפחיים, והקב"ה בטפחיי, וטפחיים ריווח באמצע. כיוון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר" :ולכל היד החזקה".

על איזה מאבק מדובר באגדה זו? בפשטות, אליבא דקודשא בריך הוא, אין משמעות לנתינת התורה במצבם הירוד של עם ישראל. יש להשמידם ולהתחיל הכל מבראשית. אליבא דמשה רבנו, המצב ניתן לתיקון, את התורה יש להוריד מן השמים אפילו כ'שברי לוחות', להעניש את החוטאים, לבקש סליחה ומחילה מן הבורא, ולהמשיך מכאן והלאה על פי התוכנית המקורית.

בנימה פילוסופית מעט, התורה היא המושא המרכזי ב'מאבק' בין משה לקדוש ברוך הוא. העמדה של הא-ל הינה, כי באין עם – אין תורה. יש צורך להשאירה בשמים 'לסיבוב הבא'. העולם ועם ישראל שואבים את כוחם מן התורה. ללא התורה אין משמעות לעולם ולעם ישראל.

משה רבנו סבור כי עם ישראל הוא המושא המרכזי. את התורה יש להוריד מן השמים בכל מקרה, גם כאשר עם ישראל חוטא בחטא העגל. אמנם, כרגע, אין הם ראויים לקבל את התורה בשל מצבם הירוד, אולם אין זה אומר שיש להחזירה לשם. "לא בשמים היא".

יש לתקן (3000 איש שחטאו ונהרגו בשל חטאם), לבקש מן הקב"ה מחילה, ולעלות שוב להביא לוחות חדשים. ההבדל בין הלוחות הישנים לחדשים אינו חלילה בתוכן אלא במצב. הישנים שבורים והחדשים שלמים. השבורים קודמים לחטא העגל, השניים לאחר חטא העגל. עם ישראל נשאר עם ישראל, חזק יותר, מנוסה יותר ובשל יותר לקבלת התורה.

הלוחות השניים אינם בתוכנית המקורית, אולם הם הפכו להיות תוצאה הכרחית של החטא בשל גישת משה רבנו. זה אכן, המסר של אגדה זו. במאבק בין תורה לעם, העם גובר. על פי האגדה לעיל, "וגברה ידו של משה וחטפן ממנו".

(כי תישא תשפ"ב)