מאבקי הדמיון

הקשיים הרבים בכיבוש, במשילות, בהרחבת הגבולות, אינם אלא קשיים דמיוניים

על השאלה, מיהו המלאך הנאבק ביעקב משיבים שני אמוראים: "רבי שמואל בר נחמני אמר: כעובד כוכבים נדמה לו… רב שמואל בר אחא… אמר: כתלמיד חכם נדמה לו…" (חולין צא, א). מה פשר העניין? כיצד ייתכן שמלאך זה מוצג על ידי שני אמוראים בשני הפכים כה בולטים? נבחן את העניין תוך ניתוח דברי המקרא.

ליעקב היו חמישה מוקדי מאבק שגיבשו את זהותו לאורך כל ימי חייו, גיבוש המאפשר לו לעבור מיעקב לישראל, מבן נרדף לעם סגולה. שני מוקדים בחו"ל, מוקד אחד במעבר מחו"ל לארץ ישראל ושני מוקדים בארץ ישראל. כאז כן עתה. הקשיים מתחילם בגולה הדוויה, בנקודות המעבר לארץ ישראל ובארץ ישראל.

בחרן מתמודד יעקב עם הרמאות של לבן, ועל אף היותו תם, הוא יוצא כאשר ידו על העליונה. אבל שם, בגולה, מתמודד לו יעקב בהתמודדות הקשה- בעצמו. מצד אחד: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי", אך מצד שני: "ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי?". הולדת הילדים בניכר יוצרת את הפחד מפני התבוללות ועל כן נוהג היהודי בד"כ להציב סימנים: עד הבר מצווה, עד גמר הקולג', עד גמר התואר! השיקסה והמיליון העשירי מתחרים זה בזה מי יהיה הראשון להפציע. החטאת הזמן הנכון לארוז את המטלטלין ולעלות ארצה היא החטא של יעקב. "כדרבי יעקב בר אידי, דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא", (ברכות ד, א). זהו המאבק של יעקב עם המלאך, זהו ויאבק איש עמו, יעקב נאבק עם עצמו! הוא יוצא חי ממאבק זה, אבל צולע.

על הגבול, בדרכו לארץ ישראל, לאחר שכבר התחיל לדבר עברית (ויעקב קרא לו גלעד בניגוד לארמית של לבן ואנשיו יגר שהדותא)  והוא ממש כמטחווי קשת, מתחדש לו המאבק הישן עם אחיו עשיו אבל בעצימות אחרת. "וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו".

בארץ ישראל מתחיל מאבק נוסף, המאבק על זיקתנו לארץ המובטחת. הכוח הפנימי בעם ישראל המכונה 'עובד כוכבים' טוען- זה לא שלנו. הכוח הפנימי הקרוי 'תלמיד חכם' טוען- זה שלנו, אבל…, ה'אבל' הזה, מנומק הלכתית ל'עילא ולעילא' כדרכם של תלמידי חכמים. מפתיע וכואב,  יש המסוגלים ואף מצליחים לכאורה לקעקע את זיקתנו הבלתי מעורערת לארץ ישראל בטיעונים בית מדרשיים של תלמידי חכמים, כתלמיד חכם נדמה לו. בעיות ה'שטחים הכבושים', השליטה בעם אחר, המשילות והדמוגרפיה, אינן אלא תולדה של מאבק זה.

זאת יש לומר, ברמה ההיסטורית המאבק של אז גדול וקשה ממאבקנו היום. מצד אחד יעקב עולה ארצה, אך מצד שני, הוא עדיין מיעוט, הוא אינו שולט על ארץ ישראל והוא עדיין אינו לאום. כיצד, אם כן, ימלא את ייעודו שבהבטחות הא-ל? המאבק הוא גם עם הכנעניות, התרבות הפורחת בארץ ישראל- זו שממנה ברחו האבות. מאבק זה מגיע לשיאו במעשה דינה ושכם. כקינוח,  מתחילים לצוץ ניצני המאבק התוך משפחתי, סיפורי יוסף ואחיו שבגינם נרד למצרים. זהו המאבק והסיבוך הקשה מכל, המאבק בתוך תוכה של המשפחה הגרעינית.

נמצאנו למדים כי בגולה מתחילה השיבה ארצה בחלום, עוברת למאבק על נפשם של הילדים הנולדים מול 'מתי אעשה לביתי'. לבסוף, נאלצים לברוח, ועל אף שעוברים באולפן לעברית, לא תמיד הגלותיות יוצאת מאיתנו ואנו ממשיכים להתרפס לגויים ולהתקוטט עם עצמנו.

לכל ה'נאבקים' יש לומר בבהירות ובצלילות הדעת: מאבקים אלו אינם אלא דמיון תעתועים הזוי ופרוע, שהרי שני האמוראים כותבים – "נדמה לו". הקשיים הרבים בכיבוש, במשילות, בהרחבת הגבולות, אינם אלא קשיים דמיוניים.

(וישלח תשפ"ג)