נקודת מפנה דרמטית

תהליך הקמת המשכן והשראת השכינה בתוכו הם נקודת מפנה היסטורית בתולדות האומה

ישנם אירועים דרמטיים שמהווים נקודת ציון רבת השפעה על החיים. השינויים שהם גורמים יוצרים תפנית משמעותית. ברבות השנים כשמתבוננים לאחור מחלקים בין מה שהיה עד אותו אירוע ובין מה שהיה אחריו. כך גם בחיי הציבור ובהיסטוריה של האומה, ועוד יותר – בהיסטוריה של העולם.

המלחמה שפרצה בין רוסיה לאוקראינה היא אחד מהאירועים שעשויים לשנות את ההיסטוריה העולמית. עוד כמה ימים לפני שפרצה, קבעו מנהיגים ופוליטיקאים ומומחי ביטחון מהעולם המערבי כולו (וגם מהארץ) שאין סיכוי שתפרוץ מלחמה, זאת למרות שכולם ראו את ריכוזי הכוחות הגדולים של צבא רוסיה בגבול אוקראינה, ולמרות שגופי המודיעין של ארה"ב התריעו על מלחמה. הם היו משוכנעים שאין סיכוי למלחמה באירופה של 2022 ומדובר באיום בלבד. ב'עשיית שריר' רוסי כדי ליצור תנאים משופרים לסיום הסכסוך במשא ומתן הדיפלומטי. הם הופתעו! ובגדול!

מה גרם להם לעצום עיניים, ולא להשלים עם המציאות עד שהיא טפחה על פניהם?

זה כמה עשורים שאירופה וגם חלקים בארה"ב אימצו לעצמם גישה פרוגרסיבית ליברלית ולפיה אנו נמצאים בעידן של 'עולם חדש' ונאור, של 'קץ המלחמות'. מעתה סכסוכים בין מדינות ייושבו סביב שולחן הדיונים 'בדרכי שלום'. הם לא יוכרעו יותר ע"י 'כח צבאי' ו'מלחמה פרימיטיבית', אלא ברוח העידן החדש: באמצעים 'רכים': סנקציות כלכליות, מנופי לחץ מדיניים ומשפט בינלאומי. בעידן הזה אין 'לאומים' שמבדילים בין אנשים, כולם בני אנוש, וכולם שווים. כל העולם כפר גלובלי קוסמופוליטי של 'זכויות אדם' (ומינימום חובות), והכלכלה ('עגל הזהב') ומימוש עצמי אישי מניעים אותו. על כן אין צורך יותר בצבאות גדולים ויש לשלב ידיים במאמץ גלובלי לשמירת איכות הסביבה.

בהתאם לכך, בעשורים האחרונים מדינות אירופה צמצמו את צבאותיהם בצורה דרמטית. הן צמצמו את מקורות האנרגיה העצמיות, מתוך שיקולי איכות הסביבה, ונעשו תלויות באספקת אנרגיה מרוסיה (כ-30%), מבלי לחשוש מהסיכון להפיכתם לבני ערובה בידיה.

שיירות הטנקים והנגמ"שים שפרצו לאוקראינה, המטוסים שהפציצו את בסיסיה, והצנחנים שנחתו בפרברי עריה, היו 'קריאת השכמה'. בבחינת 'יום הכיפורים' של שיגיון הפרוגרסיביות המערבית, שהתעוררה מהחלום לשחר חדש, והופתעה לגלות, שבינתיים, האיסלאם העולמי, רוסיה וסין דהרו כל הדרך להגמוניה עולמית, באמצעים ה"פרימיטיביים" של כח צבאי מלחמתי.

ימים יגידו איך תסתיים המלחמה, ואם תהפוך לנקודת מפנה בתפיסת עולמם, או שה'פוליטיקל קורקט' יהיה חזק יותר.

פרשתנו חותמת את תהליך הקמת המשכן והשראת השכינה בתוכו. זוהי נקודת מפנה היסטורית בתולדות האומה, לאחר הנפילה והטעות של שיגיון הסגידה ל'עגל הזהב': "מאי 'ודי זהב'? וכו'. כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו 'די', הוא גרם שעשו את העגל" (ברכות לב א). כעת מתחיל עידן חדש של השראת שכינה.

הפרשה פותחת בדו"ח על תרומות העם למשכן: "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה וגו'" (שמות לח כא). המדרש שואל: "מהו העדות?" (שיש במשכן). ועונה: "עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל" (על הטעות של חטא העגל!, שמות רבא פר' נא).

ומבאר שם: "כיון שהלך משה לבקש רחמים עליהם מיד סלח להם הקב"ה  שנאמר: 'ויאמר ה' סלחתי כדברך', אמר משה: ריבון העולם הריני מפויס שמחלת לישראל, אלא הודיע לעיני כל האומות שאין בליבך עליהם. א"ל הקב"ה: חייך הריני משרה שכינתי בתוכם! שנאמר: 'ועשו לי מקדש' ומכירין שמחלתי להם, לכך נאמר: 'משכן העדות' שעדות היא לישראל שמחל להם הקב"ה" (שם). ומתחיל עידן חדש.

התרומות למשכן, שסכומם נמנה בפרשתנו, הן תיקון לשיגיון עגל הזהב: "הן נקרא ולא נבהת (נבוש א. ש.). לטובה (נתינה למשכן א.ש.) – 'כל נדיב לב'. לרעה (לעגל א.ש.) – 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב שר באזניהם'" (ירושלמי שקלים א א).

נתפלל לסיומה המהיר של המלחמה, במינימום נפגעים, להתפכחות ולמפנה.

(פקודי תשפ"ב)