הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)צה"ל נמצא בעיצומם של תחקירים על אירועי המלחמה ועל הכשלים והמחדלים שהובילו לפריצתה, וכך גם מבקר המדינה. אולם, האם התחקירים יסתפקו בתחקור העובדות או שינסו גם לזהות את שורשי הכישלון, את התפיסות שגרמו לכשלים ולמחדלים? שכן, רק בדרך זו תימנע הישנותם בעתיד!
מייד לאחר האסון החל שיח ציבורי על הקונספציות שהשתלטו על חלק מהמערכות הביטחוניות מאז הסכמי אוסלו והובילו למחדלים. אף שהיו שהתריעו עליהן מראש ועל הסכנות הגלומות בהן, היו שהתעלמו והתייחסו להתרעות בביטול. בסופו של דבר, האמת התרסקה לנו בפנים.
רבים הצהירו שהתפכחו מהן, אולם נדמה שלאחר כשמונה חודשים של לחימה, הרושם הקשה של ההלם הראשוני התפוגג. יש שחזרו לעמדותיהם הקודמות ולקונספציות שלפני שמחת תורה. אנשי המחאה מחדשים את חסימות הכבישים האלימות. אנשי חמאס שנישבו סיפרו כי אירועים כאלה סימנו לאויבינו שאנו מפולגים, וזו הזדמנות לנצל את חולשתנו ולנסות להשמיד את המפעל הציוני.
'קונספציה' אינה מילה גסה. כאשר צריכים לנהל מציאות מורכבת, יש צורך בקונספציה. הקונספציה חיונית כדי להסדיר את המורכבות של המציאות ולקבל החלטות. להפוך את 'העצים' הרבים ל'יער' ולסמן את הנתיב הנכון בתוך המבוך של המציאות. אולם, המציאות דינמית ומשתנה, ולכן אורך ימיה של הקונספציה מוגבל.
הבעיה בגיבוש הקונספציה היא שהיא עלולה שלא להתאים למציאות האמיתית, וההסתמכות עליה עלולה להביא להחלטות שגויות. לפעמים כאשר הנסיבות משתנות, הקונספציה כבר אינה רלוונטית. ועדות החקירה לא תמלאנה את ייעודן אם לא יעמיקו לבחון את הקשר בין האסון הטראגי של שמחת תורה לקונספציות השגויות של מקבלי החלטות בכירים, ואם הן לא ימליצו על דרכים פרקטיות כיצד יימנעו בעתיד.
בשונה מקונספציות, עולם הערכים היהודי קבוע. גם כשהמציאות משתנה הערכים נותרים תקפים. הם מהווים מצפן שמכוון את ההתנהלות של עם ישראל
במלחמה גילינו את רוח הלחימה וההקרבה המפעמת בלבבות של לוחמינו המופלאים ושל בני משפחותיהם. רוח שנובעת מעולמם הערכי. מהכרה בערך הקיום של עם ישראל, עליו יצאו להגן. בערך של ארץ ישראל השייכת לעם ישראל. ובערך של מדינת ישראל כמדינתו הריבונית של העם היהודי – עליה יש לשמור.
בשונה מקונספציות, עולם הערכים היהודי אינו משתנה. גם כשהמציאות משתנה הערכים נותרים תקפים. הם מהווים מצפן שמכוון את ההתנהלות של עם ישראל. אומנם, דרכי המימוש של הערכים בחיים משתנים בעקבות השתנות המציאות, אולם הערכים כשלעצמם נשארים לנצח.
במהלך השנים נוצרו קונספציות על הסכסוך שבין עם ישראל לבין הערבים כסכסוך טריטוריאלי, חילוני, שניתן לפתור אותו על ידי חלוקה ופשרה על הארץ. המלחמה הבליטה שהסכסוך נמצא ברובד הערכי הדתי. משום כך, הערבים מעולם לא הסכימו לכל חלוקה ופשרה. מבחינתם, זהו חטא דתי ערכי שדינו מוות. התנועות האסלאמיות הקיצוניות הקדישו את מרבית משאביהן כדי לממש את שאיפתן הדתית לכבוש את הארץ. לשם כך, הן מוכנות לשלם מחירים כבדים, להתנהל בניגוד לכל היגיון ואף למות. המחויבות הטוטאלית שלהן מניעה אותם לפעול באכזריות שטנית, כפי שראינו בשמחת תורה. עולם הערכים היהודי חזק יותר, וזוהי הערובה לניצחון.
התורה מטמיעה בנו את ערכי היסוד של היהדות. בפרשת 'בהר' מוזכרות מצוות השמיטה והיובל. מדי 50 שנה, בשנת היובל, חוזרות הנחלות שנמכרו בארץ ישראל לבעליהן המקוריים, אף שהן נמכרו כחוק. גופה של ארץ ישראל אינה יכולה להימכר לצמיתות: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ. כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג). מצווה זו מעצבת את היחס הערכי לארץ. היא מלמדת על המעלה העצמית הערכית של ארץ ישראל, שיד אדם והזמן לא יכולים לשנות: "מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וּלְבַסּוֹף יָשׁוּב כָּל דָּבָר לַאֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לִתְּנָהּ בַּתְּחִלָּה, כִּי לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 'כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ' (שמות יט, ה)" (חינוך של).
מצוות השמיטה מעצבת את היחס הערכי לעם ישראל, לארץ ישראל ולקשר שביניהם. בכל שנה שביעית אנו מצווים להשבית את עבודת הקרקע, להפקיר את הפירות למען העניים ולשמט את החובות. שנת השמיטה מביאה לידי ביטוי את הקשר הערכי שבין עם ישראל וארץ ישראל, שנובע מהתאמתם הרוחנית: "סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד. כשם שהאומה היא מיוחדת להתרוממות הא-להית במעמקי חייה, כך הארץ, ארץ ד', היא מכשירה את העם היושב עליה בנחלת עולמים, הבאה בברית ובשבועה בבטחון נצח ישראל, המיוסד על הטבע הא-להי הקבוע במטבע ארץ-חמדה נפלאה זו, המזווגת לעם זה אשר בחר לו י-ה לסגולתו. וכו' – שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ!" (הרב קוק זצ"ל, מבוא ל"שבת הארץ").
על כן, זלזול במצוות ערכיות אלה עלול להביא לגלות מהארץ: "בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות – גלות בא לעולם וכו'" (שבת לג א). חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו – לנצח!
