הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)ערב ר"ח אלול. בית ישראל נכנס לתקופת ההכנה לימים הנוראים. בחצות הלילה יתכנסו בבתי הכנסת ובכותל המערבי לאמירת סליחות. כבר מתחילים לחוש באוויר את האווירה המוכרת של קדושת חודש אלול. כמידי שנה, זהו זמן של תפילות לקראת השנה החדשה, של תקווה לעתיד – להצלחה לאומית ופרטית – שתחל שנה וברכותיה.
במקביל נערך צה"ל למהלך מכריע של כיבוש עזה ולגיוס נרחב של אנשי מילואים. חלק ניכר מתשומת הלב והכוונות שלנו בעת הסליחות והתפילות נתון לסייעתא דשמיא להצלחת מדינת ישראל: לסיום מהיר של המלחמה בניצחון, לשמירה על חיילי צה"ל, לשחרור החטופים ולחזרה לשגרה. בצאת השנה נקדיש תפילות גם להודיה לקב"ה על הניסים וההצלחות יוצאות הדופן שזכינו להם בשנה החולפת, ותפילה להמשך הארת פנים, וגם על הדברים הרעים שעברו עלינו השנה בבקשה מעומק הלב שתכלה שנה וקללותיה.
בחודש אלול צפויות להתכנס האומות המאוחדות, וביוזמת מדינות אירופה תובא הצעה להכריז על הקמת מדינת טרור פלשתינאית בשטחי ארץ ישראל. יוזמה זו מצטרפת למהלך השקרי של "קמפיין ההרעבה", שבו לקחו מדינות אלה חלק פעיל.
שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, ביקר בשבוע שעבר בריאיון ל-Fox News את היוזמה האירופית שמובילה צרפת להקמת מדינה פלסטינית: "אם צרפת נחושה, שתחצוב פיסת אדמה מהריביירה הצרפתית לשם כך!"
הצביעות עברה כל גבול! איזה מדינה היא חותרת להקים בראשות ה'רשות הפלשתינית' המשוחתת והרצחנית? "מדובר במדינה דיקטטורית, גזענית, פוגעת בזכויות אדם, עם כלכלה כושלת ותמריץ מתמשך לטרור. ההכרה לא תקדם שלום – אלא תתפרש כפרס על טרור ורצח, שיחזק את ההנהגה הפלשתינית במאבקה להשמדת ישראל" (סא"ל (במיל') עו"ד מוריס הירש, המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון). זה החזון הליברלי האירופי?!
בישראל נשמעו קולות שקוננו על כישלון ההסברה, שלא הצליחה למנוע את המהלך האירופי: מהלך שהפך את הקורבנות לאשמים, את המתגוננים לפושעים, את הצבא המוסרי ביותר בעולם ל"פושעי מלחמה", ואת מחבלי חמאס – לאוכלוסייה "תמימה וחסרת ישע" ש"אבירי המוסר" הנוצרי, האירופי, המתחסד, יצאו לגונן עליה.
השבוע שמעתי איש ציבור בכיר מתלונן בתקשורת: "האירופים שכחו את השביעי באוקטובר?! אז הם באו במשלחות רשמיות להזדהות עם מדינת ישראל ונפגעיה. די לשקר ולצביעות!"
ואולם אין זו תופעה חדשה. ככל שעם ישראל פגוע ומושפל – הוא זוכה ל"רחמים" אירופיים מתחסדים. אך כאשר מדינת ישראל מתעשתת, מתגברת ומנצחת את אויביה, ומגלה את עוצמתה ויצירתיותה שאין להן אח ורע – מתפרצת השנאה. מתעוררים גילויי האנטישמיות המוכרים. כגודל העוצמה הישראלית כך גודל השנאה האנטישמית.
לתופעה זו שורשים תיאולוגיים עמוקים. אליעזר ליבנה, חבר הכנסת הראשונה ואיש ציבור וסופר, הביא בספרו "ישראל ומשבר הציוויליזציה המערבית" את דבריו של כומר פרוטסטנטי ליהודי לאחר מלחמת ששת הימים: "מידה של אי-רצון כלפי היהודים גורמת הידיעה הנושנה שהם מוכשרים למעלה מן הממוצע. רבים מצאו פיצוי נפשי לתחושה מרגיזה זו בכך שהיהודים הם חלשים, ושחולשתם היא המדרבנת את כישרונותיהם ומסבירה את הומניותם. אחרי הקמת מדינת ישראל גילו, שהיהודים לא רק מוכשרים אלא גם חזקים, בלא שחדלו להיות מוכשרים. וכו'. עכשיו אתם באים ומוכיחים שכוחכם אינו פוגע ברמתכם המוסרית, כלומר, שהמדינה היהודית המוכשרת לנהוג כלפי אויבים, בדרך שמדינה נוצרית אינה מוכשרת. אם נכון הדבר, יש בכך ערעור על הנצרות כחזיון ציוויליזטורי" (שם עמ' 88).
גם הרמב"ם באיגרת תימן התמודד עם היסודות התיאולוגיים של השנאה באומות העולם לישראל, מפסוקים מפרשיותנו: "… שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם שנאמר (דברים יו"ד ט"ו): 'רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה'. וכו'. ומפני שיחד אותנו הבורא במצותיו ובחוקותיו והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו שנאמר (דברים ד' ח'): 'ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו". קנאונו העכו"ם כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להלחם בד' ולעשות מריבה עמו וא-להים הוא ומי ירב לו. ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה זו עד זמננו זה שכל מלך עכו"ם גובר או מכריח או מתגבר או אנס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו ולהפך דתנו באונס בנצחון ובחרב כמו עמלק, וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדרינוס והרבה כיוצא בהן. וכו'".
לכן עלינו להמשיך לפעול במסירות ובנחישות בבניין הארץ ובהגנתה, על פי צרכי קיומנו האמיתיים, ובמקביל להשקיע מאמצים בסיכול יוזמות עוינות, לקרוע את מסך השקר והצביעות, ולחשוף את פני האמת.
נישא תפילה לשמים בתפילה להצלחתנו, ונשאב עידוד ונחמה בקריאת הפטרת השבת, פרשת ראה – השלישית משבע דנחמתא: "כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ד' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם ד'" (ישעיהו נד יז).
