למה עדיין מנייני חצר פעילים?

כך מבאר הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין 1816-1893) את חטאם של בני אהרון: "רק הרהרו בלבם אחר רצון ד' מסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ד'. כי עזה כמוות אהבה". נחמה ליבוביץ (1905-1997) רדיקאלית עוד יותר: "ויש אפילו שאומר הוא בהעזה רבה, ששמירת המצוות הקפדנית בחיי היום יום, במעשים של 'חול' גמור, עשויים להפריע לדבקות".

העבודה על פי הספר, כללים נוקשים ויראה מתמשכת, לא התאימה לנפשם הסוערת של בני אהרון.

באירוע דומה, התנבאותם של אלדד ומידד, העלילה נראית ומסתיימת אחרת לחלוטין: "וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה. וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד', נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ד' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם" (במדבר, יא',כו' -כט).

שתי דעות מנוגדות. יהושע, חניך השיטה, מבקש לכלוא את רוח האש בקרבם, ומשה מגן לחלוטין על אלדד ומידד ואף מעודד את מעשיהם. משה, במונחי הפסיכולוגיה, חסיד התפיסה של 'המרחב הפתוח'.

אחד מסימני הקורנה במרחב המכונה 'דתי', הוא היווצרותם של מנייני הרחוב. משפחות, קהילות וקהילות משנה יצרו כמעט יש מאין מרחב תפילה חדש, הכולל צורת תפילה, צורת ישיבה, לו"ז ומבנה תפילה שונה מן הרגיל. הטריגר למרחב הפתוח הוא הצורך בהתרחקות אחד מן השני למניעת הדבקות.

והנה הפתעה, ההתרחקות אחד מן השני בצד הפיזי גרמה, עקב התנאים החדשים של המרחב הפתוח, להתקרבות, לגיבוש קהילתי חדש ואפילו לדבקות מחודשת בתפילה ובכוונותיה.

למרות ההיתר לחזרה למבנים היפים, הממוזגים, והמאורגנים, רבנים סופקים ידיהם כמעט בייאוש. חלק מהקהל מסרב לחזור. זו אינה תופעה פרטית של מקום כלשהו אלא מאפיין מרכזי של כמעט כל הקהילות. התנהלות זו מעוררת תהייה בלשון המעטה. היכן טעינו? כיצד צריך הממסד להגיב על כך? מה זה אומר עלינו? האם יש להתייחס אל תופעה זו כאל תופעה זמנית שתחלוף במהרה או שהיא צריכה להדליק נורה אדומה?

זו אינה הבמה או המסגרת לעיון בסוגיא. עם זאת, אני מבקש לקשור זאת לתחילת דברי לעיל. לתפילה במקום פתוח יש קסם וערך מוסף שצריך להתברר על פני בית הכנסת המוכר והאהוב. אפשר, שהיציאה לרחוב החזירה אותנו למצב הקמאי של 'התפילה', מצב לא ממוסד, חופשי, 'מרחב פתוח'! אפשר שגם נפשנו, לאחר 2000 שנות גלות, מחפשת משהו אחר!

(שמיני תשפ"ב)