להגיד תודה על הקורונה?

"אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלות בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן". פרשתנו מציגה, לראשונה בתורה, את המילה תודה ואת האפשרות להקריב קורבן שתכליתו לומר תודה. קרבן מוזר הוא קרבן תודה, מעורבים בו מצה וחמץ וניתן להקריבו כל ימות השנה. בהתחשב ברתיעה שלנו מחמץ ולחם, המגיעה מן הנס הלאומי – פסח, אנו משתוממים בוודאי על היתר זה.

האיסור של חמץ, אינו מיוחד לימי הפסח בלבד, והסמלים שמסתתרים אחרי הביטוי: הגאווה, האגו והתפיחות מאפיינים גם את איסור החמץ בקרבנות שונים. על פי חז"ל, קרבן תודה מובא בשל ארבעה 'מקרים': אדם שחלה והתרפא, אדם שהפליג מעבר לים או שנסע למקום סכנה ושב בשלום, או אדם שישב בבית האסורים והשתחרר. במקרים אלו מותר להקריב את הניגודים לחם ומצה. הרעיון ברור: המקריב היה בסיטואציה דומה, הוא נע ונד בין שני קצוות שהותירו בו את רישומם.

המקריב חווה את החיים ומוראותיהם. הוא נוכח לדעת, כי כוחותיו, תקוותיו ויכולותיו אינם מצליחים לשנות את מסלול חייו. יש בעולם, כך נוכח לדעת, כוחות חזקים גדולים ממנו וחכמים ממנו. במצב זה, רק השגחה עליונה היא תקוותו של האדם באשר הוא. בשל כך, וכאקט סמלי המשקף את מצבו המנטאלי, הוא הותר להקריב לחם וחמץ לבורא עולם.

הכרת תודה הינה בעלת בסיס מוצק בהיסטוריה, בפילוסופיה ובאמונה. כל הדתות, התרבויות והתפיסות הפסיכולוגיות מעודדות אותה, מתעלות אותה, מתארות אותה ומצדיקות אותה. יש אפילו טכניקות של תורות שונות המלמדות את האדם באופן סיסטמתי כיצד להטמיע את התודה בתוך אישיותו הנבנית.

בימים אלה, בהם נראה כאילו העולם מתפרק מול עינינו, וכל אחד הוא בחזקת מחלים או פוטנציאל, ראוי שנשים ליבנו גם לתרופה מועילה, זו המכונה – תודה. למרות הצער הגדול והנורא על אובדן חיי אדם בשל הקורונה הארורה, יש להשוות זאת, לדוגמה, למגפות עולמיות אחרות או למדינות אחרות.

אנחנו כמו אסורים בבית הסוהר של החיים, וחיינו מלאי מתח מתמיד… אבל ניתן להפוך את נקודת המבט ולראות את אין סוף הנקודות החיוביות שמותירות אותנו בסופו של דבר, מתפקדים, חיים ובועטים.

לו היינו צריכים היום להקריב קרבן תודה על החלמה מקורונה היינו בוודאי עולים לירושלים ומביאים גם מצות וגם לחם. לשאלת הילדים, מה יום מיומיים? היינו בוודאי משיבים: זהו ביטוי של תודה לבורא עולם!

(צו תשפ"ב)