מורידים את המסכות

אני רוצה לקבל מהכנות הזאת, כי אני כמה למרחב שאפשר יהיה להוריד בו את המסכות מהאף ומהפה

כשהוצאתי את השיר "בימים ובלילות", ראיתי שיש מאלה שמשבחים, ומראיינים, הרואים בי משפיע או מקרב, או כמו שאמר לי איש חמוד – "מרים מאשפתות". מה שעשה לי צרבת חזקה. ואין עם מי לריב, כי הוא מפרגן לך…

ואלו שדרשו לגנאי, גם הם, דנים פשוט באיכות האשפתות, בזה שאני "נותן גב" לפריצת גבולות. "זה שיר שיהיה הרקע למסיבת (*השלימו את החסר*) הבאה", כתבו לי בסגנון כזה כמה חברים בביקורת כנה וכאובה. גם איתם אני לא רב. מדובר על אנשים ערכיים, אמתיים, ומספיק ישרים כדי להגיד לי מה הם חושבים. שזה ראוי להערכה בעיניי.

ואחרי הקדמה זאת, אשיחה את אשר עם לבבי:

ההתייחסות העצמית הזאת, שתופסת שאנחנו נאיר ונציל את הנפשות הטועות והאומללות שנפלו לביבי השופכין, נעבך, ואז – זו מחמאה אם הצלחתי, או גנאי – אם נשאבתי, היא העומדת כאן לבירור.

אדם שצועק (בעצם היותו) על עוול שנעשה לו בחסות אידאולוגית שאמללה אותו ורבים כמותו, הוא לא איש ביבים שנפל לאשפתות וצריך הכלה כדי לחזור. הוא אוחז בנקודת אמת גדולה ויקרה. יש לי מה לשמוע ממנו באמת, לא כמניפולציה.

למה? כי הוא מביא אמת.

אני, יכול לשמוח ולעוף על עצמי שאני מחוייב/ ומתגבר/ ושומר.

אבל הוא, אולי רגיש יותר ממני, שונא עוול יותר ממני, ועוד כמה כאלה.

אני איתו כי הוא מביא זעקה אמתית. כי טוב לי במחיצתו יותר מאשר בין מי שימרחו ויתחסדו. אני רוצה לקבל מהכנות הזאת, כי אני כמה למרחב שאפשר יהיה להוריד בו את המסכות מהאף ומהפה. ולא רק להיות עסוק באיך נכון להראות. ומה נכון לחנוק ולהסתיר.

איני חושב שכל מי שיוצא או בועט הוא אמתי ומי שלא אז לא. זה אישי. יש אנשים אמתיים, ויש נקודות אמת. ויש זעקה בלבבות. וכשאני מזהה אותה אני מתמקד בה. פשוט רואה דרכה את הבן אדם. עם או בלי שטריימל.

אז אין טוב ורע? (השאלה הקבועה) יש!

אבל לפני שעסוקים בלברר אותו נדרשת אנושיות. וכשהלב אטום, אתה עלול להיות סתם פטרוני וכחני שעוטף את זה באמת וצדק.

"נו, אז מה קורה? יש פירות?", את השאלה הזאת נשאלתי מאות פעמים. מאז שאיכשהו יצא שאני בא במגע עם אנשים שעזבו את המגזר הדתי.

אני מתקשה עם הפניות האלו. בן אדם היה במחנק דרוס תחת רגלי קלגסים ועסקנים ללא טיפת אויר לנשום. לפעמים כלוא בנישואין אומללים, או אזוק ברגשות אשם קשים על זה שיש לו שאלות, הנפש שלו מעניינת בכלל, אז כששואלים על 'פירות'? או שהכוונה היא אם טכנית- הוא כבר הניח תפילין הבוקר?

מה זה? ביזנס? סחר באברים?

יש פירות, אגב. כן. אני לומד לקבל, להקשיב, לתת מקום. לכבד צלם אלוקים, זה אחלה שייק פירות. חתיכת עבודה בשבילי.

אם אני מזהה נקודת אמת, זה נותן לי השראה ומוטיבציה להיות אמתי גם כן. וכששני אנשים יושבים יחד ומדברים באמת, אז ברור שיש בזה משהו גדול. כל אחד זז קצת יותר פנימה, מתנקה ממניירות, לוקח אחריות, ומתקלף עוד קצת מהשקר של העולם. והשקר המדובר, אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. הוא לפעמים בדמות זריקת הכיפה וההאשמות, ולפעמים בדמות שטריימל וזקן והטפות מוסר. אמת היא חמקמקה. רגע היא נוגעת בלבי ורגע אחר אני כבר זועק "איה"?

(קדושים תשפ"ב)