התקדמותה המהירה של הטכנולוגיה לא באמת מאפשרת לנו להבין את השלכותיה האמיתיות, את יתרונותיה הגדולים נוהגים להציג ולהדגיש לכל, מנגד את צדדיה האפלים את מגרעותיה טורחים להסתיר בין אם במכוון ובין אם מתוך רצון להתקדם ולפרוץ עוד קצת קדימה אין חשיבה מעמיקה על חסרונותיה. יחד עם השימוש ונפיצות השימוש בטכנולוגיה נחשפים הפגמים והכשלים שהתעלמנו מהם בעת שחשבו על הפיתוח הטכנולוגי ופחות בזכויות האדם שיכולות או עתידות להיפגע.
אחד מהמתחים הגדולים שההתפתחות הטכנולוגית יוצרת הינה היעדר הלימה בין זכותו של האדם לפרטיות לבין המהפכה הדיגיטלית. חברות מסחריות מציעות פלטפורמות חינמיות שהאדם אינו צריך לשלם, ובתמורה החברה המסחרית עונה על צורך חיוני לאדם, כך למשל ברשתות החברתיות הגדולות והפופולריות וכך הוא, כמעט, בכל יישומון חינמי שימושי. חברות אלו מספקות שירות חיוני לאדם, ובתמורה הם מקבלות מידע מאיתנו. האדם מאפשר לחברות לכרות מידע דרך התוכנות המותקנות אצלו. מידע זה נמכר אחר כך לחברות אחרות, לגופים או לארגונים בכדי לשווק מוצר, להשפיע על דעת הקהל ועוד. המידע והניתוח שנכרה מגבש תובנות חדשות על האדם ועל אורחות חייו.
פרטיות היא אחת מהזכויות החשובות והנעלות שיש לו לאדם. כל אדם זקוק למתחם פרטי, במתחם זה מבקש האדם את עצמו, להיות הוא, להרגיש בנח עם עצמו, כמובן שאין בפרטיות חזות הכל ובד' אמותיו של האדם אין פטור מחובת הציות לחוק, וכשם שעבירה אסורה במרחב הציבורי כן היא אסורה גם במרחב הפרטי, לא לשם אנו חותרים אלא היכולת של האדם לעשות כל דבר מותר מבלי שאף אחד יראה, יסתכל, יביע עמדה, או יבקר.
זכותו של האדם לפרטיות היא זכות חדשה, עקרון שנתפס, כ"מושג…סבוך ומורכב". הזכות לפרטיות כבשה מקום בין הנורמות החוקתיות של מדינת ישראל רק עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם אושיותיה מעוגנות במקורות המשפט העברי.
את שורשיה של הזכות לפרטיות ניתן לזהות בדבריו של בלעם בן בעור, בפרשת בלק, שהוזמן לקלל את עם ישראל. באחת מהניסיונות לקלל אומר בלעם: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהיה עליו רוח ה'…וישא משלו ויאמר…מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". המקרא אינו מפרט לנו מה ראה בלעם שמצא לנכון לשבח את השיכונים והאוהלים שבנו להם ישראל במדבר. כדרכן של מקראות חסרות שבאים חז"ל ומשלימים את החלקים החסרים לצורך הבנת הדברים. ובמדרש אנו מוצאים: "ראה שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא כל פתח היה פתוח אחרי אוהל חבירו, כדי שלא יסתכל כל אחד ואחד מהם בביתו של חבירו,…". במילים אחרות בלעם שם לב שפתחי האוהלים אינם מצויים אלו כנגד אלו וזאת כדי שאדם לא יראה ויסתכל פנימה אל תוך פרטיותו של האדם.
השמירה על פרטיותו של האדם היא חשובה, ואנו מוצאים הנהגות וחובות מוסריות המוטלות על האדם שפוגע בפרטיות, כך למשל משמיע לנו המדרש: "אמר רבי שמעון בר יוחאי, ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, אף אני איני אוהבן…הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לתוך ביתו של חבירו" רב אמר אל תכנס לעיר פתאום ואל תכנוס לבית פתאום…ר' יוחנן כד הוה סליק למשאל שלמיה [=כשהיה עולה לשאול בשלומו] דרבי חנינא הוה מבעבע [=היה משמיע מעין שיעול]". לשיטתו של ר' שמעון בר יוחאי אדם אינו יכול לפתוח את דלת ביתו ולהיכנס מבלי לדפוק עליה קודם ולעדכן אני נכנס, וזה כאשר הוא נכנס לתוך ביתו שלו, על בית חבירו ברור שאין כל אפשרות להיכנס מבלי ליטול את רשותם של הנמצאים בבית. הכניסה לתוך הבית הפרטי של האדם כאשר מצויים שם בני ביתו יכולה לתפוס את המצויים שם ברגע פרטי, שיכול ונדרשת פרטיותו של זה המבקש להכנס לביתו שלו. והחידוש הגדול של דברי רבי שמעון בר יוחאי שמי שאינו עושה כן הופך לשנוא האל, האל אינו חפץ באדם שאינו מסוגל לכבד את פרטיותו של האחר.
יתר על כן, על אף האיסור 'מדבר שקר תרחק', מוצאים לנכון חז"ל להתיר לתלמיד חכם לשנות מן האמת, ובמילים פשוטות לשקר, וכך מובא בתלמוד: "עבדי רבנן משנו במילייהו [=תלמידי חכמים מותר להם לשנות בדיבורם מהאמת בשלושה דברים], במסכת, בפוריא, ובאכסניא".
מהם שלושת הדברים הראשון "מסכת" מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י שמותר לתלמיד חכם לא להתהדר בלימודיו ואם יודע משהו ושואלים אותו האם הוא מכיר את הנושא, משום ענווה, ישיב שלא. הדבר השני "בפוריא" אדם אינו חייב לשתף את חבריו גם אם שואלים אותו על כך על יחסי האישות שלו. והדבר השלישי והאחרון הוא 'אכסניא' אדם שהוזמן להתארח אצל חבירו, וחבירו קיבלו בסבר פנים יפות פתח לו את ביתו וכיבדו, שלא ילך האורח ויספר על כך לאחרים וזאת כדי שהשומעים לא יבקשו להתארח אצלו, ובכך יכלו את ממונו. התבוננות בשלושת הדברים שמאפשרים לאדם לשנות מן האמת מעוגנים כולם בפרטיותו של האדם. דברים אלו מאומצים ומשולבים בתוך הקודקס הגדול שכתב הרמב"ם 'משנה תורה', ושם נקבע: "בתלמיד ותיק שאינו משנה בדבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכתא או במיטה או בבית שהוא מתארח בו", ובדרך זו הולך גם ר' יוסף קארו בספרו שולחן ערוך.
חשיבותו של החובה על הגנת הפרטיות אינה מצומצמת אך לתחום המוסרי רעיוני, אלא הדיו מוצאים להם מקום גם בחוק ובמשפט העברי, כך למשל קובעת לנו המשנה: "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין בנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול אחד עושה אותו שנים". התלמוד בניסיון לעמוד על המקור לדברים שואל ומשיב: "מנהני מילי [=מניין לנו מה מקור העקרון המופיע במשנה]? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא [=שמצאנו כתוב בתורה]: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה". הנימוק לחובה המשפטית מעוגנת בפרשת השבוע שלנו, כאשר בלעם מבטא את ייחודיותו של עם ישראל בשמירה על פרטיותם של הפרטים החיים בה.
צא ולמד עד כמה חשובה הפרטיות בעולמה של המשפט העברי, באופן שהמפר את פרטיותו של האדם הופך לשנוא האל, ולא זו בלבד אלא שכדי להגן על הפרטיות מתירה ההלכה לשנות ולשקר ובלבד שפרטיותו של האדם לא תפגע, עקרונות אלו צריכים להדהד היטב כאשר בכל עת ובכל זמן, בכל מקום ובכל מצב, בכל דור ולנוכח כל התפתחות טכנולוגית שמבקשת לפגוע בפרטיות של האדם.